The Perfect Sound System

תשמעו קטע – שלושה טרולים נכנסים לבר ומתחילים לנגן

לא, אין כזה דבר באמת. מערכת סאונד אינה רק פונקציה של גודל הרמקולים ואפילו לא של איכות הרכיבים, אלא הדרך בה הם מורכבים, המיקום בו היא מותקנת, האקוסטיקה, האהבה שהושקעה בהרכבה שלה (כן, מסתבר שזה משמעותי) וגם איכות הסאונד שמנסים להעביר דרכה. לא מזמן פגשתי אודיופיל ידוע, שסיפר לי בעיניים נוצצות כיצד שני הרמקולים שהוסיף למערכת הסאונד שלו במרכז שדה השמע, משפרים את איכות הסאונד היכן שהקהל נמצא. ובכן, כשזה מגיע ל-Despacio, העיניים של כולם נוצצות. 

"בדרך כלל הקהל אוהב להסתכל על הדיג'יי תוך כדי שהוא מקשיב לעבודה שלו. במקרה של דספאצ'ו, מערכת הסאונד היא-היא הכוכב הגדול של הלילה". במשפט הקצר הזה מסכם David Dewaele מההרכב 2ManyDjs את הפלא הטכנו-אודיופילי עליו אנחנו כותבים היום. שבע ערימות רמקולים ומגברים בגובה 3 וחצי מטרים כל אחת, ובעצמה משולבת של לא פחות מ-50,000 וואט, מרכיבות את מערכת האודיו שעיצב James Murphy מההרכב LCD Soundsystem, יחד עם מהנדס הסאונד האגדי John Klett ושני האחים למשפחת 2ManyDjs. מכיוון שמדובר במערכת אודיו במשקל עשרה טונות, שדורשת התקנה מורכבת, יש לה לוח הופעות מסודר, כאילו היתה מופע של סירק דה סוליי. עבור רבים, ההשתאות מהביצועים שלה לא פחותים מאלה של אנשי הסירק. עם זמן תכנון ובניה של שנתיים, המערכת עומדת בשורה אחת עם הסירק דה סוליי גם בכל הנוגע להכנות.

ההורים הגאים מספרים על דספאצ'ו

הרעיון המקורי מאחורי בניית המערכת היתה בכלל יצירה של לילות מיוחדים באיביזה, בהם דיג'ייז יוכלו לנגן מוזיקה שלרוב הם לא מנגנים, ולגרום למוזיקה להשמע שונה מהאופן בה היא נשמעת בדרך כלל. וכן, לדבריהם "הכל היה חייב להיות מנוגן מתקליטים". המילה "דספאצ'ו" בספרדית פירושה "לאט". הבחירה בשם נובעת מגחמה נוספת שלהטטה במוחם של מרפי וחבריו – "רצינו להאט תקליטים…לקחת מוזיקה שמנוגנת ב-45 סיבובים לדקה, לנגן אותה במהירות 33 סיבובים לדקה, ולתת לכל צליל להתגלגל מהרמקולים. אלה דברים שעשו לא מעט בשנות השמונים. רצינו לערבב ז'אנרים, מניו-ווייב, דרך פופ ועד פלמנקו, ברוח בלארית אמיתית". כשהרעיון הגיע לשולחן השרטוטים, ג'יימס מרפי פעל בשיתוף עם גון קלט, טכנאי סאונד אותו הכיר עוד בשנות התשעים, אז עזר קלט למרפי לבנות את הסטודיו של הלייבל (האגדי לא פחות) של מרפי – DFA.

הכל מתחיל בשרטוט טוב

הצמד החל לשחק עם מודלים מפורסמים של מערכות סאונד, ולקח רפרנסים גם מהמערכת האגדתית של הפאראדייז גאראז' הניו-יורקי. בכל הנוגע למגברים, הם בחרו להשתמש במגברים של חברת McIntosh, שידועה בין היתר בבניית "קיר הסאונד" של הגרייטפול-דד, אי שם בוודסטוק. לאורכו ורוחבו של התהליך היה חשוב להם להשתמש בטכניקות vintage למהדרין. לדבריהם "הגענו למסקנה ש-80 אחוזים מהעבודה היא בפרטים הקטנטנים, אלה שלא מעניינים כמעט אף אחד". האתגר הגדול שלהם היה לבנות מערכת סאונד למועדון, שבהנתן בית גדול מספיק יכלה להיות גם משאת נפשו של האודיופיל המצוי, כמערכת שמע בסלון, ולהמנע מתכנון מערכת מועדונית מודרנית, שנוטה להשתמש בהרבה מעגלים דיגיטלים על מנת להעביר את הסאונד למרחקים ארוכים יחסית.

רעיון המסיבה באיביזה נגוז עם הרוח ועם הזמן, אבל את מקומו תפסה ההזדמנות להופיע עם המערכת במנצ'סטר. עם מערכת מפלצתית שפעלה ב-20 אחוזים מיכלתה, ניתן היה לשוחח ברחבה, ועדיין לשמוע מוזיקה עצמתית באיכות מדהימה. את עמדת הדיג'יי הם מיקמו מחוץ למעגל ה"מגדלים של דספאצ'ו", פשוט כי להבנתם הדיג'יי הוא לא העיקר במקרה הזה – "אם אתם במסעדת שף, השף לא נמצא לכם ליד השולחן וזורק עליכם אוכל. הוא נמצא מאחורה במטבח מהנדס את המזון, וכשזה יוצא מהמטבח, אתם מבלים איו (עם האוכל) ולא עם השף. זו בדיוק החוויה עם דספאצ'ו".

דספאצ'ו – חוויה מוזיקלית

את מלוא הטקסט המקורי, ושלל ההשתפכויות הטכניות והאמוציונליות סביב המערכת, אתם יכולים לקרוא כאן. כרגיל, תודה לרפאל ששלח לנו את הלינק יחד עם הודעה "דחוף לבלוג!". ככה אנחנו אוהבים אותו.