'The Sound of Tel-Aviv' היה התיאור הנפוץ, במונחי ההאוס והטכנו, ללא מעט קטעים מצליחים פרי יצירתם של אמנים מקומיים מתוצרת כחול-לבן. העשור האחרון הביא עמו הצלחות רבות והכרה בינלאומית, דבר שתרם גם לא מעט לפתיחות המחודשת בקרב הדיג'ייס האורחים והבאז ברחבי המדיה. אם נעשה הקבלה להיסטוריית הטכנו, אז אמנים כמו גיא גרבר, יואב בי, שלומי אבר, חיים, גיא ג'יי ואחרים, סללו את דרכם בתור בוגרי הגל הראשון. דור ההמשך הרעב לטשטש גבולות, פורץ בנחישות בשנים האחרונות את מרחבי הסצינה העולמית גם הוא. בין החדשני והעכשוי לבין החלוצי והראשוני מתקיים הקשר לגיבורי הפוסט הזה, והרליס הטרי ללייבל הגרמני הנחשב – Kompakt.
תחת צירוף שמות האליאסים שלהם, יצא לפני חודש האי-פי של הטריו; פרטוק-מטושקה-אפלברג. הם בודאי לא שמות חדשים לבליינים, אבל עצם החיבור בין האושיות, זהו דבר שמעורר עניין. על כל אחד מהם אפשר לכתוב מספר פסקאות וספק אם זה יתאר בצורה מהימנה את פועלם. אנחנו רק נציין את התרשמותנו בקצרה. פרטוק, או בשמו הפרטי אביחי, הוא ככל הנראה תמנון בגוף אדם. אחרת נתקשה למצוא הסבר סביר איך הוא מצליח לאחוז בעשייה ופעילות כה רבה. עם גיג כמעט בכל יום בשבוע, וורסטיליות מוזיקלית רחבה כמו חשבון הבנק של יצחק תשובה, רזידנסי בבלוק ועוד, פרטוק הוא בהחלט איש רב פעלים. השם של זיו מטושקה אולי לא יצלצל מוכר עבור הצעירים שבקוראים, אבל זה בדיוק מה שאמור לשמש כאחלה טריגר בשביל לגרום לכם לגגל ולחפש אודותיו. מטושקה הוא מהנדס סאונד ומלחין שתרם את יכולתיו המקצועיות בין היתר לברי סחרוף ושלמה ארצי. כמפיק, היה אחראי על מספר פרוייקטים אלקטרוניים כגון Babaganooshka ,P. Cok ועוד. מניסיון אישי, יכולים להעיד שהבחור יודע לגרום גם לשרית חדד להישמע מעולה בוריאציית טכנו (אוי זכורונות מה'מורנינג-מייהם'…). הצלע השלישית לטריו המוסקטרים, הוא שי אפלברג. נודה כי אין לנו היכרות עמוקה עמו, אבל בהחלט הצלחנו להתרשם מהיותו דיג'י לא שגרתי וסלקטור מוזיקלי משובח, שהקים לעצמו ממלכה מלאת צלילים קסומים בחלל הלאונג' של מועדון הבלוק. לא לחינם הוא מכונה "פרזידנט אפלברג".
למי שתהה, השלושה חגגו בר מצווה לפני מספיק שנים בכדי לא להיקרא 'יוצרים צעירים', אך אם תבחנו את שתי הרצועות מתוך האיפי, קרוב לודאי שתסכימו שהם לגמרי צעירים ברוחם. הקטע הנושא את שם האי-פי – Nai Nai הוא קטע בהילוך גבוה עם בס מתקתק ודרייב מתחכם. הלופ המוביל לאורך הטראק והווקל הנוהם נותנים טוויסט נחמד ומאירים אותו באור שונה במקצת מהסאונד האופייני. הסיומת הקומית משהו גורמת לגיחוך קל ותהיה 'מה לעזעזל קרה שם בזמן ההפקה?'.
קדימה, שחקו ב'נאי נאי'.
הבי-סייד ברליס זה, נקרא Station, שלפחות לנו מעלה מיידית איזושהי אסוציאציה לתחנה המרכזית, שם גם שוכן מועדון הבלוק, בו לפי דיווחים נעשה המאסטרינג הסופי לקטע. לא מפתיע נוכח ניחוח ה- 'late-night gem' המקובצים במהלך שמונת הדקות וקצת שלפניכם. 'סטיישן' הוא קטע עמוק, אווירתי ומלא במנה מספקת של סליז ופאדים מלודיים, כאלה המרמזים למאזין שמפה אפשר להתקדם לשלב הבא בלילה/בוקר אותם הוא חווה.
הכל מסתכם ב flow
לא לגמרי ברור אם שילוב הכשרון של השלישייה הייתה הבלחה חד פעמית או תחילתה של "ידידות (הפקתית) נפלאה", מבחינתנו מדובר ביופי של רליס וטביעת אצבע משולשת, המעוררת ציפייה להמשך. ההפקה המהוקצעת מורגשת, והקטעים בעלי קיק שפוגע בבטן, ואלמנטים שסוחפים גם את הראש. זהו רליס פונקציונלי, שלא שוכח את החלק האמוציונלי בתוכו. בקומיוניקט הפרומו, נרשם ש"זהו כרטיס ביקור מרשים לתצוגת כשרון טרי…" מצד פרטוק-מטושקה-אפלברג, אנחנו האחרונים שנחלוק על אמרה זו. תפרגנו, תרכשו ותנגנו…
israelunderground 
להשאיר תגובה