את הבוקר שלנו פתחנו בצפייה בסרטון שמובא כאן לפניכם. אומנם ריצ'י האוטין כבר מזמן לא מגרה אותנו מוזיקלית, אך הפעם היה קשה להישאר אדישים נוכח הפרוייקט בו נטל חלק לאחרונה. Bridges for Music – זהו שמו של מיזם חדש ששם לעצמו למטרה לפעול ברחבי העולם והמנסה לשנות את פני המצב הלא קל של אוכלוסיות חלשות והאנשים דרך המוזיקה, העלאת המודעות והעשייה. הפרוייקט התחיל את פעילותו בדרום אפריקה ומלווה על ידי מיטב האושיות הנוגעות לתחום להמשיך לקרוא
בתרבות יום א' השבוע אנחנו מארחים שתי אושיות מרשימות, שמטביעת האצבע המוזיקלית שלהם (והשלכותיה) נהנו ונהנים רבים. נכון שאחת מהאושיות לא יודעת שהיא מתארחת אצלנו, ואילו השניה אינה בין החיים, אבל אנחנו עומדים מאחוריי כל עניין טבעית האצבע המוזיקלית. האושיה הראשונה היא ניק ד'אנטון, יוצר טקנו מגוון ומרשים, והאושיה השניה הינה ריצ'ארד פולסון, המקים של הלייבל Surface, שנפטר הערב לפני 7 שנים, בגיל 37.
דרכם המשותפת של ד'אנטון ופולסון ארוכה ומפותלת הרבה יותר משותפותם בלייבל Surface, אותו הקים פולסון בסוף שנות ה-90 בטרם חבר אליו ד'אנטון, ואת מרבית הונם התרבותי המשותף הפיצו הצמד תחת האליאס 65D Mavericks. במהלך שנות פעילותו היה אחראי פולסון לעיצוב נדבך חשוב בטקנו הבריטי, הקשוח, הרועש, הגועש, שמתנהג כיהלום לא מלוטש. מדובר על סגנון חסר עכבות, שתרם רבות לעיצוב אמנים כמו James Ruskin, Regis ורבים אחרים. הטקנו הגולמי של פולסון התנהג כהר געש ללא מעצורים, אך כוחו טמון בהיעדר המוחלט של אגו ופוזה – מוזיקה שחודרת לנשמה דרך פיקות הברכיים. היום, מכיוון שלתרבות יש מנהג מוזר דווקא להתחזק אחרי לכתו של האחראי על עיצובה, ניתן את זכות הדיבור לניק ד'אנטון, ונפזר כמה דוגמאות מוזיקליות לשילוב המוזיקלי הנפלא בין השניים.
מתוך תקליט לזכרו של פולסון, דייר קבע בקייס שלי. על התקליט מוטבע המשפט
'In Memory Of Soul Brother No. 1 "Up The Glovers!" RP RIP'
Just want to take a minute to remember one the best friends i could ever have wished for and and also my mentor and musical partner Richard Polson.. he passed away through the night 7 years ago this evening… להמשיך לקרוא
בתמונה: פול ברצ'יץ'. מילים ולחן – יותם אבני
יש ימים וישנן תקופות, בהן טענות על הסצינה הקטנה והצפופה שלנו מעלים הכלאה בין חיוך וגיחוך. מדובר בתקופות בהן הרכבת האווירית לא עוצרת גם אם יש שביתה בנתב"ג ונגמרה אבקת החשמל. בתוך כל הקלחת הרותחת הזו מתבלטים להם כוכבים מסוגים שונים, כשכל אחד מובלט ע"י מי שהאמן קרוב לליבו. מחר יופיע לראשונה בתל-אביב אמן, שחורג מהמשוואות המוזיקליות הסטנדרטיות, ולכן הצליח לסקרן אותנו. מדובר באמן, שבתוך הדיון הנצחי של לפטופ או לא, פטיפון או לא, דיסקים או תקליטים או יו אס בי, פשוט יושב בצד ומסמן "כל התשובות לא נכונות". פול בריצ'יץ' (Paul Brtschitsch) מנגן אמנם טקנו כמו רבים אחרים, אולם את הצלילים הוא בוחר להפיק עם מכונות אנלוגיות של ממש, סיקוונסרים, מכונות תופים ומכונות לופים, במקום לנגן אותם ממדיות מוכרות וסטנדרטיות.
פול הוא אמנם לא השם הראשון' שעולה לדיון אודות טכנו גרמני, אך מדובר למעשה בדמות משמעותית למדי לסצינה. שישה אלבומי אולפן וקרוב למאה סינגלים במגוון חברות תקליטים חשובות דוגמאת טרזור, Ostgut Ton, ו-Music Man Records, מהוות רק טעימה מדיסקוגרפיה עשירה ומרתקת של אחד מגיבורי המחתרת של הטכנו באירופה. לכבוד ביקורו במועדון ה"גגרין" (סלמה 46) מחר, יותם אבני ביקש ממנו למנות ציוני דרך מוזיקליים מכוננים בחייו. להמשיך לקרוא
שבוע חדש התחיל, ואיתו מגיעה הפינה הגמישה שלנו, תרבות יום א', שהוסבה, כמנהג הגויים, לתרבות יום ב'. בעוד שמרבית עם ישראל עסק בימים האחרונים בחקר להקה חדשה בשם המחייב 'פאנק פלויד', ובמעקב אחר סיפורי הגבורה שלה, התרחש במקביל מאורע קטן ולא חשוב בכלל – סינגל הבכורה מתוך האלבום החדש של צמד הרובטים Daft Punk יצא לאוויר העולם בהיסטריה. את הסובלים מבעיות זכרון נפנה לעיון כאן, ורק נוסיף שהצמד, גאי-מנואל דה הום-קריסטו וטומס בנגלטר, אחראים לערימה בלתי נגמרת של להיטים משני העשורים החולפים, ויכולות הפקה מרשימות ועתירות קונספט, שצריך ללמד בכל בית ספר למוזיקה. השיר החדש, שנקרא Get Lucky, כבר הספיק להפוך ללהיט גדול.
להיט אינסטנט – רק להוסיף פארל
לאורך ההיסטוריה לא מעט צמדי מפיקים ידעו לפרוץ גבולות וגם לשחזר הצלחה פעם אחר פעם, אך רק מעטים עשו זאת באלגנטיות כמו אנשי הקסדות. להמשיך לקרוא
קשה היה לקום בבוקר, לפתוח את הרשת החברתית הנבחרת, ולא להחשף להתנצחות המתוקשרת שהתפתחה בין עלמת החן, המפיקה והדיג'יית נינה קרביץ, לבין עלם חמודות אחר בשם Eric Estornel, הידוע יותר בכינויו Maceo Plex. בדילול הפרטים הלא מעניינים – מעשה שהיה כך היה: נינה קרביץ בחרה להצטלם לפרק בכורה בסדרת תיעודי וידאו של המגזין Resident Adviser. הסרטון הקצר עורר גל של תגובות מפרגנות מחד ואחרות מזלזלות מאידך. גרג ווילסון, אחד מיקירי המערכת, ומי שהיה הראשון לזהות אתה הפוטנציאל הגלום בגברת קרביץ, הגיב כאן בצורה מצויינת וחיובית. בניגוד אליו, בחר אריק "מייסאו פלקס" לפרסם תגובה ילדותית ומכפישה במיוחד בדף האמן שלו כלפי הגברת מסיביר (ומהר מאוד הבין שיצא חתיכת "וונקר" ודאג למחוק אותה.
המחיקה, כמו תמיד, ממש לא עזרה, הספין האינטרנטי שטף את כל אתרי המוזיקה, והרשתות החברתיות התמלאו בבועות הסבון המפורסמות מסצינת האמבטיה בסרטון של נינה. זו מצידה לא נשארה חייבת והגיבה בפרסום משלה, חד וסולידי כמצופה. עוד על ההתפתחויות אתם יכולים לקרוא כאן וכאן.
בועות או לא להיות
למזלנו לא כל הגברים סקסיסטים וצרי עין. הנה למשל אחד מהם, ג'יימס בראון שמו. להמשיך לקרוא
בסוף השבוע האחרון התקיימה ב-Deli מסיבת יום הולדת לגיא "פרידום" רותם, בה נוגנה במשך לילה שלם מוזיקה מצויינת ע"י שלושה דיג'ייז, שני פטיפונים (ושני לפטופים), ומכשיר הקלטה אחד, שאסף לתוכו בשמחה את כל הצלילים. הקו המוזיקלי, איך לא, נע על ציר ארוך ומשובח של ז'אנרים בגוונים רבים, בין אם אלה שמתכתבים עם הנפש, ובין אם אלה שמכוונים היישר לברכיים בלי גינונים מיותרים. התוצאה – שלושה סטים שעושים חשק לעוד.
עבור מי שלא היה ונותר עם הסקרנות ועבור מי שהיה ונותר עם הרצון לשידור חוזר, החלטנו להעלות את הסטים ולפרסמם בבלוג. בנגנים שלמטה תמצאו חלקים נרחבים מסט הפתיחה וסט הסגירה, וכמו כן את הסט המלא של גיא. לכם נשאר רק להאזין, להוריד ולשמור, להפיץ, להביע דעה, לרקוד, ולקפוץ. להמשיך לקרוא
תסתכלו על העיניים המהורהרות האלה. מי מכם שמזהה אותן יודע בוודאות על מה ולמה אנחנו כותבים את הפוסט הזה. האחרים יכולים להניח בשקט, שמדובר במי שאחראי על סידורי הפרחים במוזיאון הלאומי למדע וטבע, אולם מאחורי העיניים האלה מסתתר סיפור גדול הרבה יותר. העיניים שייכות ל-Scott Hardkiss, ז"ל, שנפטר לפני מספר ימים בפתאומיות, בגיל 43. מאחוריי העיניים של הארדקיס, או בשמו האמיתי Scott Friedel, מסתתרים כמה מהרגעים המוזיקלים המרגשים ביותר, שכמעט כל חובב של הז'אנר חווה. כמעט כמו תמיד אצלנו בעולם, אנחנו נזכרים בגדולתם של אנשים רק אחרי שהם נלקחים מאתנו. תמשיכו לקרוא, ותבינו למה הנשיקה של Hardkiss כל כך נהדרת. להמשיך לקרוא
ליל הסדר עבר בשלום, עושה רושם, וכעת, אפשר לשבת, להרגע ולקרוא סיפור קצר, שמבוסס על מקרה אמיתי. כל הדמויות קיימות במציאות ונאמנות למקור.
השעה היתה קצת אחרי חצות, כשהיא התקשרה אלי ושיחתנו הראשונה התחילה. אני מעוניין אבל היא בעיקר משדרת סימנים מבלבלים, אז בחרתי לזרום ולראות לאן נושבת הרוח. שעה עוברת בלי שאפילו מצמצתי, ובשיחה אנחנו מדברים פשוט על הכל – חוויות מהחיים, אוכל אהוב, ואיך אפשר בלי קצת רכילות. עם מעל מאה חברים משותפים בפייסבוק, חיכיתי שיעלה נושא המוזיקה. ידעתי שהיא חזקה, ויודעת לשלוף שפנים מוזיקלים מהכובע, ולשלוח אותי לחפירה ארכיאולוגית ברשת לגבי אותו שיר או אמן. מנגד, אני יודע מספיק כדי לאתגר רבים וטובים אז "קדימה, ברינג איט און", מלמלתי לעצמי. היא לא השתהתה יותר מדי; "מיהו הדיג'י שאתה הכי אוהב בסצינה?" שלפה בקור רוח. נהדר, אני חושב לעצמי, התחלנו. להמשיך לקרוא
אני באמת לא מצליח להזכר ביום בו אמרתי לעצמי לראשונה "אני אוהב טקנו". יש בי זכרונות עמוקים מאפטרים נהדרים בהם באו לשמוע אותי מנגן טקנו עצבני, ומחייך כשנזכר בכל רגע ורגע על העמדה בליין ה"טכנודרום". הפוסט הראשון בבלוג שלנו היה רוויו נדיר למסיבה רוויית טקנו, ומדובר בכל זאת בז'אנר אלקטרוני, שהמקורות שלו הזינו (ועדיין מזינים) אגדות. להמשיך לקרוא
השבוע, לשם שינוי, ידענו מראש על מה אנחנו מתכוונים לכתוב בתרבות יום א'. הפעם, גם אם התזמון שלנו פספס את התאריך המדויק בשלושה ימים, אנחנו מתכוונים לחגוג יום הולדת 30, לאחד מהשירים המפורסמים ביותר, שגם זכה להיות הסינגל הנמכר ביותר על תקליטי 12 אינץ' בכל הזמנים. השיר הזה, שסימן באופן מובהק את המעבר של להקת New Order מפוסט-פאנק לדאנס אלטרנטיבי, מוכר בכל העולם, אך אם נראה לכם שאתם יודעים עליו הכל, אנחנו כאן בכדי לתקן אתכם, תוך כדי שאנחנו מכבים 31 נרות על עוגה וירטואלית. להמשיך לקרוא
israelunderground 