Tag Archives: records

To Infinity and Beyond

22 דצמ

שלום, נעים להכיר. חלק מכם אולי זוכרים אותנו, אבל גם אם לא – אנחנו לא מאשימים אתכם. אחרי הכל יצאנו לחופשה ללא תשלום (וללא חופשה), ואנחנו מאיימים לחזור לעניינים כבר חדשיים בערך. לצערם של המספידים, לא באמת הלכנו, ולכן תמיד נהיה כאן…כמעט כמו מס הכנסה וכמו חתיכות התירס שנתקעות בשיניים, כשאוכלים פופקורן. היה רגע קצר, בו חשבנו לתת לאייטם את הכותרת "יחסינו לאן?" ולפתוח במשפט השחוק "אחרי הפסקה קלה להתרעננות חזרנו אליכם" כאילו כלום לא קרה, אבל במחשבה שניה הבנו, שנכון יותר יהיה לשאול בעצם "אז לאן עכשיו?", ומיד לרוץ ולענות בכותרת. דחיית סיפוקים – לא בבית ספרנו.

במבט אל הבור העצום בין הפוסט האחרון שלנו לזה הנכחי, גילינו שבחודשים האחרונים השמיים נפלו וסדרי עולם השתנו. כן כן, בזמן שרקדתם, חפרתם בארגז תקליטים או בספריית האם פי 3 על המחשב, קרו מספיק דברים גדולים, בכדי שלא נוכל להמשיך בלי להצביע עליהם לכל הפחות. אל תשאלו…נו טוב, תשאלו, תשאלו…
להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – המלך ריצ'ארד ומורשת הטקנו

28 אפר

בתרבות יום א' השבוע אנחנו מארחים שתי אושיות מרשימות, שמטביעת האצבע המוזיקלית שלהם (והשלכותיה) נהנו ונהנים רבים. נכון שאחת מהאושיות לא יודעת שהיא מתארחת אצלנו, ואילו השניה אינה בין החיים, אבל אנחנו עומדים מאחוריי כל עניין טבעית האצבע המוזיקלית. האושיה הראשונה היא ניק ד'אנטון, יוצר טקנו מגוון ומרשים, והאושיה השניה הינה ריצ'ארד פולסון, המקים של הלייבל Surface, שנפטר הערב לפני 7 שנים, בגיל 37.

דרכם המשותפת של ד'אנטון ופולסון ארוכה ומפותלת הרבה יותר משותפותם בלייבל Surface, אותו הקים פולסון בסוף שנות ה-90 בטרם חבר אליו ד'אנטון, ואת מרבית הונם התרבותי המשותף הפיצו הצמד תחת האליאס 65D Mavericks. במהלך שנות פעילותו היה אחראי פולסון לעיצוב נדבך חשוב בטקנו הבריטי, הקשוח, הרועש, הגועש, שמתנהג כיהלום לא מלוטש. מדובר על סגנון חסר עכבות, שתרם רבות לעיצוב אמנים כמו James Ruskin, Regis ורבים אחרים. הטקנו הגולמי של פולסון התנהג כהר געש ללא מעצורים, אך כוחו טמון בהיעדר המוחלט של אגו ופוזה – מוזיקה שחודרת לנשמה דרך פיקות הברכיים. היום, מכיוון שלתרבות יש מנהג מוזר דווקא להתחזק אחרי לכתו של האחראי על עיצובה, ניתן את זכות הדיבור לניק ד'אנטון, ונפזר כמה דוגמאות מוזיקליות לשילוב המוזיקלי הנפלא בין השניים.

מתוך תקליט לזכרו של פולסון, דייר קבע בקייס שלי. על התקליט מוטבע המשפט

'In Memory Of Soul Brother No. 1 "Up The Glovers!" RP RIP'

Just want to take a minute to remember one the best friends i could ever have wished for and and also my mentor and musical partner Richard Polson.. he passed away through the night 7 years ago this evening… להמשיך לקרוא

דור ה-Y Y Y

27 פבר

תסתכלו על התמונה של הבחור הזה. עכשיו תסתכלו על עצמכם בראי. עכשיו שוב על הבחור. עכשיו שוב על עצמכם. אז זהו, שאתם לא הבחור הזה. גם אם אתם לא מחוברים לסצינה אלקטרונית כזו או אחרת, או לא מתחברים לכל הטררם סביב בילויים בשעות הלילה או מוזיקה באופן כללי, ספק אם תוכלו להתעלם מהקונספט של הגשמת חלומות ומימוש עצמי. בסופו של יום מדובר בגביע הקדוש של כל אדם באשר הוא או היא, ומתחת לכותרת הזו מסתתרים הסיפורים הכי טובים, שתוכלו לספר לנכדים שלכם בבוא היום. עכשיו תסתכלו שוב על הבחור שלמעלה – לו יהיו אחלה סיפורים לנכדים.  להמשיך לקרוא

מוזיקה בתלת מימד

21 דצמ

Yep, 3D Printed Records Sound Awful, But They're Still Pretty Awesome

התמונה שלמעלה אינה רקריאציה באיכות נוראית של רכס הרי ההימלאיה, וגם לא צילום תקריב של הלסת של מלתעות. מדובר בתקריב מתוך המודל הדיגיטלי, לפיו הודפס תקליט במדפסת תלת-מימד. היום אנחנו קונים את המוזיקה שלנו, כשאנחנו לא מורידים אותה עם או בלי אישור, מחנויות בעולם הגדול, או לחילופין דרך אתרי האינטרנט ועם קצת סיוע מדואר ישראל. היוזמה והנסיון, שנמצאו באתר "גיזמודו", ונשלחו אלינו ע"י רפאל אזי, עשויים לפתוח פתח לסוג חדש לחלוטין של צריכת מוזיקה.  להמשיך לקרוא

זה רק עניין סמנטי

18 אוק

אופי הוא עניין חמקמק. למרבית האמנים קשה להדביק תווית אחת ברורה, בעזרתה נוכל להגדיר את האופי המוזיקלי שלהם, ובמרבית המקרים בהם הצלחנו להדביק תווית שכזו, היא נוטה להתנתק וליפול לרצפה בבושת פנים, כתוצאה משינוי אופי קל או קיצוני. בעולם המוזיקה האלקטרונית העכשווי מעטים הם האמנים, שנשארים נאמנים לאופי המוזיקלי שהגדיר אותם. טענה זו מקבלת משנה תוקף, כשמחילים אותה על הלייבלים, שמאגדים תחת כנפיהם מספר אמנים. החתמות פוליטיות, אופנתיות, או כאלו שנעשות מתוך נסיון לאחוז בקרנות המזבח בציפורניים ובשיניים, יוצרות לעתים תכופות תמהילים מוזיקליים מוזרים ולא אחידים ברמתם וטעמם. מהצד השני האמנים לא תמיד מתחברים או נשארים מחוברים לכיוון, אותו מנסה הלייבל להכתיב, ונוצר דיסוננס בין הסגנון המצופה מהאמנים, לבין זה המצופה מהלייבל בו חתומים. ואז נכנסים למגרש Semantica Records.

כשאנחנו אומרים "נכנסים" אנחנו בעצם מתכוונים ל"נכנס".  להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: