מעולם לא היינו פרומוטרים. אנחנו אוהבים מוזיקה בכל ליבנו, אנחנו דיג'ייז ואנחנו קלאברים, אבל אנחנו ממש לא פרומוטרים. מעט המסיבות שארגנו עד היום נולדו מתוך תשוקה למוזיקה ורגשות עמוקים. אחרי הכל, מוזיקה היא הצלילים שנוצרים כשרגשות משתוללים. במוזיקה של אריק נתקלנו לפני בערך ארבע שנים, וכבר אז החלטנו ש"הוא חייב להגיע לנגן בארץ". שנים חלפו וסוף סוף היום הזה הגיע, ואריק מגיע לנגן במסיבת שבועות שלנו ביום שלישי הקרוב. מכיוון שאריק אינו שם מוכר למרבית שוכני הרחבות בארצנו, החלטנו לקיים איתו ראיון קצר, שעשוי לחשוף אותו מעט לקהל המקומי. התוצאה הנהדרת לפניכם. תהנו. להמשיך לקרוא ←
We've never been real promoters. We're music-lovers, Djs, clubbers, but definitely not promoters. Our parties are conceived out of music and feelings. After all, music is what feelings sound like. We encountered Eric's music about four years ago and decided that he must come to play in Tel-Aviv. Years passed, and now the day has come and Eric will be playing at our holiday party this coming Tuesday. An enigma to many local club-goers and music-lovers, we decided to ask Eric a few questions that will expose him to his many potential hosts. The result is more than we bargained for. Enjoy. להמשיך לקרוא ←
אין דבר יותר הזוי מצפיה בשני אנשים בוגרים עוטפים את עצמם בנייר כסף, ובוחרים במודע להראות כמו חבילה של פופקורן למיקרוגל. צמד החמד Daft-Punk הפכו את הסתרת הפנים בדרכים מוזרות לסוג של אמנות מודרנית, אבל אי אפשר להתווכח עם הטיעון שמדובר באמנות שאינה פוטוגנית בעליל. באתר Inthemix הגדילו לעשות, וריכזו מגוון רחב של תמונות דיג'ייז, המבהירות לעולם הנאור "כיצד אסור להצטלם". אנחנו מודים ומתוודים – לקח לנו לא מעט זמן לרשום את הפוסט הזה, פשוט כי בהינו באתר ולא הצלחנו להביא אם עובדים עלינו או לא. להמשיך לקרוא ←
ממש בסוף מסיבת ההשקה שעשינו עם Aybee, כבר התחילו לשאול אותנו "מתי הפעם הבאה?". לא היה פשוט כלל וכלל להסביר לכולם שאנחנו לא פותחים ליין מסיבות ושאנחנו לא פרומוטרים, אלא פשוט אוהבים מוזיקה משני צידיה של עמדת הדיג'יי במידה כמעט זהה. עבורנו מסיבה טובה לא מתחילה ונגמרת במעבר על רשימת השמות החמים והאופנתיים, או בבחירה אוטומטית בשמות שמוכרים לכולם. אנחנו אוהבים להיות שם כשהכוכבים האלה רק נולדים, לתת לרעיון לגדול ולהתפתח, ורק כשהוא בשל – להסתער קדימה. זה נכון כשאנחנו כותבים כאן בבלוג, אז מדוע שלא יהיה נכון כשאנחנו מארגנים מסיבת שבועות? להמשיך לקרוא ←
את הבוקר שלנו פתחנו בצפייה בסרטון שמובא כאן לפניכם. אומנם ריצ'י האוטין כבר מזמן לא מגרה אותנו מוזיקלית, אך הפעם היה קשה להישאר אדישים נוכח הפרוייקט בו נטל חלק לאחרונה. Bridges for Music – זהו שמו של מיזם חדש ששם לעצמו למטרה לפעול ברחבי העולם והמנסה לשנות את פני המצב הלא קל של אוכלוסיות חלשות והאנשים דרך המוזיקה, העלאת המודעות והעשייה. הפרוייקט התחיל את פעילותו בדרום אפריקה ומלווה על ידי מיטב האושיות הנוגעות לתחום להמשיך לקרוא ←
בתרבות יום א' השבוע אנחנו מארחים שתי אושיות מרשימות, שמטביעת האצבע המוזיקלית שלהם (והשלכותיה) נהנו ונהנים רבים. נכון שאחת מהאושיות לא יודעת שהיא מתארחת אצלנו, ואילו השניה אינה בין החיים, אבל אנחנו עומדים מאחוריי כל עניין טבעית האצבע המוזיקלית. האושיה הראשונה היא ניק ד'אנטון, יוצר טקנו מגוון ומרשים, והאושיה השניה הינה ריצ'ארד פולסון, המקים של הלייבל Surface, שנפטר הערב לפני 7 שנים, בגיל 37.
דרכם המשותפת של ד'אנטון ופולסון ארוכה ומפותלת הרבה יותר משותפותם בלייבל Surface, אותו הקים פולסון בסוף שנות ה-90 בטרם חבר אליו ד'אנטון, ואת מרבית הונם התרבותי המשותף הפיצו הצמד תחת האליאס 65D Mavericks. במהלך שנות פעילותו היה אחראי פולסון לעיצוב נדבך חשוב בטקנו הבריטי, הקשוח, הרועש, הגועש, שמתנהג כיהלום לא מלוטש. מדובר על סגנון חסר עכבות, שתרם רבות לעיצוב אמנים כמו James Ruskin, Regis ורבים אחרים. הטקנו הגולמי של פולסון התנהג כהר געש ללא מעצורים, אך כוחו טמון בהיעדר המוחלט של אגו ופוזה – מוזיקה שחודרת לנשמה דרך פיקות הברכיים. היום, מכיוון שלתרבות יש מנהג מוזר דווקא להתחזק אחרי לכתו של האחראי על עיצובה, ניתן את זכות הדיבור לניק ד'אנטון, ונפזר כמה דוגמאות מוזיקליות לשילוב המוזיקלי הנפלא בין השניים.
מתוך תקליט לזכרו של פולסון, דייר קבע בקייס שלי. על התקליט מוטבע המשפט
'In Memory Of Soul Brother No. 1 "Up The Glovers!" RP RIP'
Just want to take a minute to remember one the best friends i could ever have wished for and and also my mentor and musical partner Richard Polson.. he passed away through the night 7 years ago this evening… להמשיך לקרוא ←
יש ימים וישנן תקופות, בהן טענות על הסצינה הקטנה והצפופה שלנו מעלים הכלאה בין חיוך וגיחוך. מדובר בתקופות בהן הרכבת האווירית לא עוצרת גם אם יש שביתה בנתב"ג ונגמרה אבקת החשמל. בתוך כל הקלחת הרותחת הזו מתבלטים להם כוכבים מסוגים שונים, כשכל אחד מובלט ע"י מי שהאמן קרוב לליבו. מחר יופיע לראשונה בתל-אביב אמן, שחורג מהמשוואות המוזיקליות הסטנדרטיות, ולכן הצליח לסקרן אותנו. מדובר באמן, שבתוך הדיון הנצחי של לפטופ או לא, פטיפון או לא, דיסקים או תקליטים או יו אס בי, פשוט יושב בצד ומסמן "כל התשובות לא נכונות". פול בריצ'יץ' (Paul Brtschitsch) מנגן אמנם טקנו כמו רבים אחרים, אולם את הצלילים הוא בוחר להפיק עם מכונות אנלוגיות של ממש, סיקוונסרים, מכונות תופים ומכונות לופים, במקום לנגן אותם ממדיות מוכרות וסטנדרטיות.
פול הוא אמנם לא השם הראשון' שעולה לדיון אודות טכנו גרמני, אך מדובר למעשה בדמות משמעותית למדי לסצינה. שישה אלבומי אולפן וקרוב למאה סינגלים במגוון חברות תקליטים חשובות דוגמאת טרזור, Ostgut Ton, ו-Music Man Records, מהוות רק טעימה מדיסקוגרפיה עשירה ומרתקת של אחד מגיבורי המחתרת של הטכנו באירופה. לכבוד ביקורו במועדון ה"גגרין" (סלמה 46) מחר, יותם אבני ביקש ממנו למנות ציוני דרך מוזיקליים מכוננים בחייו. להמשיך לקרוא ←
יכלנו להתחיל לספר לכם כאן סיפורים מורכבים על לוצ'יאנו, דיג'יי שהצליח למצוא את דרך המלך בין שני האלטר-אגו שמתקיימים על העמדות, לרוב בנפרד. האחד מקדיש את נשמתו ויכולתו לאמנו ולמוזיקה. השני מקדיש את נשמתו ויכולתו לקריזמה מתפרצת על העמדה, גם כשאיכות המוזיקה מוטלת בספק. לוצ'יאנו הוא המוטציה שהצליחה לשלב בין שני העולמות, וליצור אושיית במה עם התנהגות של רוק-סטאר, יחד עם יוצר משובח, שקולע לטעמם של רבים, אבל כמו שאמרנו בהתחלה, אנחנו לא כאן בשבילו. אנחנו כאן בשביל המוזיקה.
בניגוד לרמיקס, שלוקח את מרכיבי קטע המקור וטוחן אותם דק דק, היצירה המכונה edit מטפלת טיפול עדין בקטע המקורי, מוסיפה עליו שכבות עם אופי חדש, ומשנה-לא-משנה אותו. ומצאנו בשבילכם edit שגורם לריור בלתי נשלט, וצמרמורות נעימות בגב. להמשיך לקרוא ←
שבוע חדש התחיל, ואיתו מגיעה הפינה הגמישה שלנו, תרבות יום א', שהוסבה, כמנהג הגויים, לתרבות יום ב'. בעוד שמרבית עם ישראל עסק בימים האחרונים בחקר להקה חדשה בשם המחייב 'פאנק פלויד', ובמעקב אחר סיפורי הגבורה שלה, התרחש במקביל מאורע קטן ולא חשוב בכלל – סינגל הבכורה מתוך האלבום החדש של צמד הרובטים Daft Punk יצא לאוויר העולם בהיסטריה. את הסובלים מבעיות זכרון נפנה לעיון כאן, ורק נוסיף שהצמד, גאי-מנואל דה הום-קריסטו וטומס בנגלטר, אחראים לערימה בלתי נגמרת של להיטים משני העשורים החולפים, ויכולות הפקה מרשימות ועתירות קונספט, שצריך ללמד בכל בית ספר למוזיקה. השיר החדש, שנקרא Get Lucky, כבר הספיק להפוך ללהיט גדול.
להיט אינסטנט – רק להוסיף פארל
לאורך ההיסטוריה לא מעט צמדי מפיקים ידעו לפרוץ גבולות וגם לשחזר הצלחה פעם אחר פעם, אך רק מעטים עשו זאת באלגנטיות כמו אנשי הקסדות. להמשיך לקרוא ←
פעם שאלו מומחה לרכב איזה רכב יותר טוב – טויוטה, הונדה, מאזדה, או מיצובישי. התשובה שלו היתה "מרצדס ואאודי". יש מי שיגיד שהבחור פשוט צדק, אבל אני עדיין משוכנע שהוא התחמק מבחינה אמיתית ועמוקה של כל הנתונים. הגרמנים אולי טובים בלדחוף מנוע עוצמתי לעיצוב מדויק וכירורגי, ולקרוא לתוצאה זוללת הדלק "רכב מדהים", אבל היפנים מנצחים בסעיף האמינות. אותה השאלה עולה בנוגע למוזיקה. יש איזו סטייה חריפה אצל רבים מחובבי המוזיקה האופנתיים, שסוגדים לכל דבר שיוצא גרמניה, עד שהם שוכחים את אחת מאומות המוזיקה האלקטרונית החשובות – יפן. כן, יפן, שם לא ממש משנה אם אתה הונדה או טויוטה – אתה כנראה תהיה מעניין.
ובנימה אופטימית זו ניגש לבחירה המוזיקלית שלנו, להעברת השרביט מסוף השבוע שהסתיים, אל תחילת השבוע החדש. להמשיך לקרוא ←
israelunderground 