ענני אבק של אושר

19 אפר

את הימים האחרונים מאז ערב יום העצמאות, בהם לא זכיתם לקרוא דברים חדשים בבלוג, בילינו כמו שני ג'אנקיז, מחויכים ומפויחים אחרי לילה ירושלמי מטורף מאין כמוהו. המחשבה הראשונה שלנו היתה שאי אפשר לתאר במילים את החוויה האישית שלנו, שנבלעה לה בתוך החוויות של המוני הרוקדים והדיקטטורים ב"דיקטטורייב". המחשבה השניה היתה בליל של אותיות והברות, שביום אחר עשויות היו להרכיב משפט קוהרנטי, אבל הסתיימו רק ב"אההההה…." ועוד חיוך הזוי של אושר צרוף. במחשבה השלישית הבנו שהפתרון הוא שימוש בתמונות שצילמנו. 

בעוד שבתל-אביב המשטרה היתה עסוקה בנקמנות בזויה בכל מי שקשור לחיי הלילה, ואשר העז להשקיע זמן, כסף ומרץ בהפקת מסיבה שמחה שלא במועדון, בירושלים שידרו עסקים כרגיל. בערך. בכל זאת, אף אחד משנינו לא חשב שיש משהו רגיל בלילה, בו לא רק שנזכה סוף סוף לרקוד לצלילי אמן שהשפיע בצורה משמעותית על הטעם המוזיקלי שלנו בואך בואך טקנו/טכנו, אלא גם נזכה לחמם אותו. התמונות בהמשך הן קצה הקרחון, ולחיצה עליהן תפתח אותן בגודל מלא. שנתחיל?

function_01

סאונד-צ'ק לפני פאנקשן, עם תקליט של פאנקשן

קשה לתאר את הלוקיישן המטורף בו התרחש הרייב. מרכז ירושלים, כניסה לחניון, שטח רחב ידיים בו הרחבה החיצונית, ובקצהו מבנה נטוש ויפהפה מאבן ירושלמית. בתוכו – Mayhem. להמשיך לקרוא

תרבות יום א' – מים שקטים חודרים עמוק

14 אפר

יום א' הזה אינו יום א' רגיל. הרצון העז שלנו לפרסם ולקדם תרבות בפינה הקבועה-ככל-שניתן שלנו, "תרבות יום א", נתקל בחומה בצורה של רגשות מעורבים, בשל הקרבה ליום הזכרון לחללי צה"ל. ככה אנחנו, מצד אחד  לא שוכחים לרקוד ולהנות, ומצד שני לא שוכחים את ההסטוריה, שמאפשרת לנו לרקוד ולהנות. ביום הלא רגיל הזה מצאנו פתרון מיוחד ויפהפה לדילמה שלנו; כזה שיאפשר לנו לחלוק אתכם את הבחירה התרבותית שלנו, וגם יאפשר לכל אחד ואחת להתחבר אל מעמקי הנפש, ולהתייחד עם הזכרונות, התחושות והמחשבות היום ומחר. להמשיך לקרוא

פונקציונלי. ממש לא טריוויאלי

12 אפר

יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.

Voiceprint

Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה.  להמשיך לקרוא

זהו עולם של גברים

9 אפר

קשה היה לקום בבוקר, לפתוח את הרשת החברתית הנבחרת, ולא להחשף להתנצחות המתוקשרת שהתפתחה בין עלמת החן, המפיקה והדיג'יית נינה קרביץ, לבין עלם חמודות אחר בשם Eric Estornel, הידוע יותר בכינויו Maceo Plex. בדילול הפרטים הלא מעניינים – מעשה שהיה כך היה: נינה קרביץ בחרה להצטלם לפרק בכורה בסדרת תיעודי וידאו של המגזין Resident Adviser. הסרטון הקצר עורר גל של תגובות מפרגנות מחד ואחרות מזלזלות מאידך. גרג ווילסון, אחד מיקירי המערכת, ומי שהיה הראשון לזהות אתה הפוטנציאל הגלום בגברת קרביץ, הגיב כאן בצורה מצויינת וחיובית. בניגוד אליו, בחר אריק "מייסאו פלקס" לפרסם תגובה ילדותית ומכפישה במיוחד בדף האמן שלו כלפי הגברת מסיביר (ומהר מאוד הבין שיצא חתיכת "וונקר" ודאג למחוק אותה.

המחיקה, כמו תמיד, ממש לא עזרה, הספין האינטרנטי שטף את כל אתרי המוזיקה, והרשתות החברתיות התמלאו בבועות הסבון המפורסמות מסצינת האמבטיה בסרטון של נינה. זו מצידה לא נשארה חייבת והגיבה בפרסום משלה, חד וסולידי כמצופה. עוד על ההתפתחויות אתם יכולים לקרוא כאן וכאן.

Russian DJ Nina Kraviz addresses <i>that</i> bath shot after Greg Wilson and Maceo Plex have their say

בועות או לא להיות

למזלנו לא כל הגברים סקסיסטים וצרי עין. הנה למשל אחד מהם, ג'יימס בראון שמו. להמשיך לקרוא

תום קרוז מנגן בגלקסיית M83

5 אפר

תום קרוז – ברמן, טייס, סמוראי, סוכן ספורטאים, סוכן חשאי, קצין גרמני, ערפד, ומאמין דגול בחייזרים. עכשיו קרוז חוזר אלינו לסרט "מדע בדיוני הלך כדור הארץ אבל לא נורא קרוז יסדר הכל", שההפתעה הגדולה בו, אם תשאלו אותנו, היא פס הקול שלו. ההופעה המרשימה של ההרכב M83 בארץ הקודש אי שם ביולי 2009, הצליחה לשוות למועדון הבארבי תחושה חללית מוזרה, ספק מנוכרת ספק אינטימית, אבל השאירה אותנו מבסוטים וממהרים להתמכר לצלילים של אנתוני גונזאלס ולווקאלים המרטיטים של מורגן קיבי. הבחירה בהרכב אינדי-אלקטרוני להכנת פס-הקול לסרט מד"ב עתיר תקציב עשויה להרים גבות, אבל השידוך בין ההרכב, שקרוי על שם הגלקסיה הספירלית Messier 83, לקרוז, שלעתים מתנהג כאילו הגיע מאותה הגלקסיה בדיוק, מפתיע לטובה. להמשיך לקרוא

Guy Freedom's Birthday Sets

2 אפר

בסוף השבוע האחרון התקיימה ב-Deli מסיבת יום הולדת לגיא "פרידום" רותם, בה נוגנה במשך לילה שלם מוזיקה מצויינת ע"י שלושה דיג'ייז, שני פטיפונים (ושני לפטופים), ומכשיר הקלטה אחד, שאסף לתוכו בשמחה את כל הצלילים. הקו המוזיקלי, איך לא, נע על ציר ארוך ומשובח של ז'אנרים בגוונים רבים, בין אם אלה שמתכתבים עם הנפש, ובין אם אלה שמכוונים היישר לברכיים בלי גינונים מיותרים. התוצאה – שלושה סטים שעושים חשק לעוד.

עבור מי שלא היה ונותר עם הסקרנות ועבור מי שהיה ונותר עם הרצון לשידור חוזר, החלטנו להעלות את הסטים ולפרסמם בבלוג. בנגנים שלמטה תמצאו חלקים נרחבים מסט הפתיחה וסט הסגירה, וכמו כן את הסט המלא של גיא. לכם נשאר רק להאזין, להוריד ולשמור, להפיץ, להביע דעה, לרקוד, ולקפוץ.  להמשיך לקרוא

תרבות יום ב' – המלך ריצ'ארד ומתקפת החמץ

1 אפר

בעודנו מנסים להתאושש ממסיבת יום ההולדת של גיא ומארוחות משפחתיות שהורידו אותנו לברכיים, פתאום נגמר לו החג והחמץ חזר בקול תרועה רמה. אז בשביל לחגוג את סיומו של החג השומני, ולהבטיח המשך שבוע רגוע, מצאנו בשבילכם פינוק מוזיקלי מדהים. תרבחו ותסעדו.  להמשיך לקרוא

מוזיקה נמצאת בכל פינה

30 מרץ

הטיפוס המעניין שבתמונה עשוי להיות קצת "לא שפוי", לפי הגדרות מערביות סטנדרטיות, אבל לאי השפיות הזו שלו יש השלכות רדיקליות על התפיסה שלנו של מוזיקה בכלל וכלי נגינה בפרט. כשאנחנו מדברים על כלי נגינה עולים לנו גיטרה, פסנתר ותופים לראש. אחר כך מזדחלים לתודעה שלנו גם סקסופונים, כינורות, טרומבונים, קונטרה-באס, חליל, משולש, קלרינט ועוד רבים. הבעיה מתחילה כשלרשימה מתחילים להכנס פריטים כמו שנורקל, מחסום, אפני ילדים, צנרת ישנה, סולם, וככל הנראה גם החתול של השכן. הצלחנו לסקרן אתכם? יופי.  להמשיך לקרוא

נשיקה קשה וארוכה ללילה

28 מרץ

תסתכלו על העיניים המהורהרות האלה. מי מכם שמזהה אותן יודע בוודאות על מה ולמה אנחנו כותבים את הפוסט הזה. האחרים יכולים להניח בשקט, שמדובר במי שאחראי על סידורי הפרחים במוזיאון הלאומי למדע וטבע, אולם מאחורי העיניים האלה מסתתר סיפור גדול הרבה יותר. העיניים שייכות ל-Scott Hardkiss, ז"ל, שנפטר לפני מספר ימים בפתאומיות, בגיל 43. מאחוריי העיניים של הארדקיס, או בשמו האמיתי Scott Friedel, מסתתרים כמה מהרגעים המוזיקלים המרגשים ביותר, שכמעט כל חובב של הז'אנר חווה. כמעט כמו תמיד אצלנו בעולם, אנחנו נזכרים בגדולתם של אנשים רק אחרי שהם נלקחים מאתנו. תמשיכו לקרוא, ותבינו למה הנשיקה של Hardkiss כל כך נהדרת. להמשיך לקרוא

חופש לכל, וחגיגה לכולם

26 מרץ

ליל הסדר עבר בשלום, עושה רושם, וכעת, אפשר לשבת, להרגע ולקרוא סיפור קצר, שמבוסס על מקרה אמיתי. כל הדמויות קיימות במציאות ונאמנות למקור.

השעה היתה קצת אחרי חצות, כשהיא התקשרה אלי ושיחתנו הראשונה התחילה. אני מעוניין אבל היא בעיקר משדרת סימנים מבלבלים, אז בחרתי לזרום ולראות לאן נושבת הרוח. שעה עוברת בלי שאפילו מצמצתי, ובשיחה אנחנו מדברים פשוט על הכל – חוויות מהחיים, אוכל אהוב, ואיך אפשר בלי קצת רכילות. עם מעל מאה חברים משותפים בפייסבוק, חיכיתי שיעלה נושא המוזיקה. ידעתי שהיא חזקה, ויודעת לשלוף שפנים מוזיקלים מהכובע, ולשלוח אותי לחפירה ארכיאולוגית ברשת לגבי אותו שיר או אמן. מנגד, אני יודע מספיק כדי לאתגר רבים וטובים אז "קדימה, ברינג איט און", מלמלתי לעצמי. היא לא השתהתה יותר מדי; "מיהו הדיג'י שאתה הכי אוהב בסצינה?" שלפה בקור רוח. נהדר, אני חושב לעצמי, התחלנו.  להמשיך לקרוא