Friedrichstraße – 1995
ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין, שפיצלה עיר אחת לשני עולמות מקבילים וזרים. אותה עיר כיום הינה אבן שואבת למיטב צעירי ארץ הקודש, ואם להודות באמת – גם למיטב צעירי מדינות רבות אחרות. עם זאת, כשמזכירים כיום את ברלין חושבים בעיקר על מסיבות, מוזיקה, אמנות, פתיחות וחיים נהדרים אם הגרמנית שלכם לא חלודה. אתר Tumbler חדש מציג זווית הסטורית מרהיבה של העיר, שרבים כיום לא מכירים, ובטח ובטח לא עצרו לחפש. להמשיך לקרוא
אנחנו לא יודעים אם זה מזג האוויר או סתם הגיל, אבל בעוד שאנחנו מוצאים את עצמנו חופרים בערימות של תקליטי טקנו בועטים, כשמדובר במוזיקה להאזנה, אנחנו מחפשים את היאנג של הין, ואת הבטן-גב של הקרחנה. במילים אחרות, אנחנו מחפשים מוזיקה משלימה ובעלת ערך מוסף, שתמשוך אותנו קדימה במהלך היום והלילה. אם גם אתם מחפשים איפה ללחוץ על "פליי" גם עכשיו וגם מחר במהלך יום העבודה, אתם בדיוק במקום הנכון. להמשיך לקרוא
את אריק קלוטייה רצינו להביא לארץ במשך זמן רב. עד לא מזמן דיג'יי בכל רמ"ח אבריו, הצלחנו לתפוס את אריק ממש כמה רגעים לפני שמסיים לעבוד על קטע ראשון. שילוב של אהבה אמיתית לוויניל יחד עם טכניקת מיקס משובחת ובחירות מוזיקליות חדות, הפכו את אריק לאחד החביבים עלינו על העמדה. המסיבה איתו היתה תענוג גדול, שאפשר לנו וגם לכם להכיר אמן מוכשר ולטענתנו "כוכב בהתהוות". אנחנו ממשיכים לעקוב אחריו, והפוסט היום מרכז כמה רגעים עדכניים מהקריירה המתפתחת של אריק – קטע ראשון פרי יצירתו, פודקאסט עדכני וגם ראיון מיוחד לרזידנט אדוייזור. אריק קלוטייה, נעים מאוד… להמשיך לקרוא
Sven Marquardt ist eine Berliner Ikone
"סוון מרקוורט הוא איקונה וסמל לחיי הלילה של ברלין, והסלקטור הנודע ביותר בעיר". במילים אלה נפתחת ההקדמה הקצרה לאירוע שיתרחש מחר בערב, יום חמישי ה-17, בין כותלי מועדון הבלוק, בשיתוף פעולה עם מכון "גתה" וצוות "הספרוט". לפני שנתעמק בפרטים כמו מי, מה וכמה, חשוב לנו לשים דגש על היוזמה עצמה ועל מי שעומד מאחוריה.
אחרי עבודה של חודשים לא מעטים, מה שהחל בתור חלום קטן במוחו של סטאס זוטוב, הופך סוף סוף למציאות. למי שלא מכיר, נציין כי סטאס הוא די ג'יי ומפיק והבעלים של The Sprut – קבוצת הפקה שבשנים האחרונות מייצרת ארועים במגוון לוקיישנים עם אג'נדה מגובשת, שיתוף של כשרונות מקומיים וארוח של אורחים בינלאומיים איכותיים ביותר (פול בריטצ'יץ' ואנג'ל מולינה למשל). להמשיך לקרוא
סופו של יום שלישי הוא באופן כמעט מדויק אמצע השבוע שלנו, וזהו עיתוי מושלם מבחינתנו להניח על השולחן כמה פינוקים מוזיקלים. לא כאילו ולא בערך – מדובר בשני אוצרות מוזיקלים, שאם עד קריאת שורה זו תהיתם כיצד לתת לשמיכה של הלילה לכסות אתכם בנעימות – אפשר להפסיק לחפש, כי הם יעשו את העבודה על הצד הטוב ביותר, וישאר לכם עודף. תהנו. להמשיך לקרוא
חבית של וויסקי מנגנת תקליטים
כשהייתי ילד, מאוד אהבתי מכוניות, והיה לי אוסף מרהיב של מכוניות צעצוע Matchbox. המתחרה העיקרית לאהבת המכוניות היתה אהבת השוקולד. כמה שיותר מריר יותר טוב. הפנטזיות הילדותיות שלי התמקדו באופן לא מפתיע במכוניות עשויות משוקולד מריר, כי למה להסתפק באהבה אחת, כשאפשר לשלב את שתיהן. בקפיצה קלה כמה עשרות שנים קדימה, אהבתי לתקליטים וליצירת המופת הטכנולוגית שמנגנת אותם רחוקה מלהיות סוד, ופרט למשפחה המוזיקלית האנלוגית אני גם אוהב וויסקי איכותי, ומשתדל לכתוב גם עליו. אז באמת למה לי להסתפק באהבה אחת, כשאפשר לשלב את שתיהן? להמשיך לקרוא
אוי! החגים האלה, אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. אנו בטוחים שזה היה לא פשוט עבורכם לפחות כמו עבורינו, אך יחד עם זאת מהנה עד מאוד. הרבה מנוחה, זמן עם המשפחה, אוכל טעים והראש נקי ממחשבות של שגרה משעממת. אם אתמול עוד היינו בתסמונת שביזות יום א' / אחרי החגים, הרי היום כבר יום ב' ואין תירוץ שלא נספק לכם פינוקים להמשך השבוע. לצורך כך בחרנו להפנות את תשומת לבכם ובעיקר אוזניכם לשני סטים משובחים שהנעימו את זמנינו בתקופה האחרונה.
ראשון חביב הוא לא אחר מאשר Colin McBean הידוע יותר בתור Mr. G, שמגדיר את הסאונד שלו כ- soulful, twisted low-end funk ונחשב לאחת הדמויות הכי "אנדרייטד" בסצינה. עם עשייה ענפה המתפרסת על למעלה משני עשורים, ויכולות תכנות קצב ותופים שמעטים משתווים אליה אם בכלל, בחר מר ג'י להגיש פודקסט מיוחד לסדרת הפודקסטים של Rekids Radio. ראוי לציין שקולין קונה תקלטים ומוזיקה מאז תחילת דרכו אך נדיר מאוד למצוא אותו מנגן מחוץ לכותלי חדרו. לפניכם שעה של מסע מוזיקלי בעל השם הנהדר "Chillin' with a Glass of Rum". כאן מקצבי התופים ממכונות ה-MPC של מר ג'י זוכים למנוחה והאהבה שלו לז'אנר הסול והפאנק מקבלת את הפריים טיים.
שני ורלוונטי מתמיד, הוא Gerd Janson, מבעלי הלייבל המעולה Running Back, ורזידנט במועדוני הרוברט ג'ונסון שבפנרקפורט והט'רואו האמסטרדמי. לכל מי שמכיר את הדיג'יי הנהדר, אנו שמחים לבשר כי בעוד חודשיים הוא יגיע לנגן בתל-אביב ולאלו שלא הסט הבא הוא הזדמנות מעולה להכיר את אחד המסובבים המרעננים של הרגע. לפניכם שעה וחצי שהוקלטה במהלך הקיץ, במסגרת ציון חגיגות 15 שנים למועדון ה-DC10 באיביזה. כמתבקש, יש כאן המון האוס על סוגיו השונים. אך בעוד שרוב הז'אנר סובל מעייפות החומר וחוסר מקוריות, מצליח ג'רד לעורר עניין ולהרקיד עם לא מעט אופי ויופי.
שבוע מוצלח לכולכם 😉
הפינה "תרבות יום א" דורשת בתוקף לא רק את יום א', אלא גם תרבות, ולכן כשענת פנתה אלינו והציעה לנו במתנה את החוויות שלה מניו-יורק, נדלקו לנו העיניים. כל חובב של תרבות המועדונים יודע לדקלם ש"טכנו נולד בדטרויט והאוס התפתח בשיקגו", אבל כשמדובר בהתפתחות של תרבות מועדונים עולמית, עם דגש חזק על המילה תרבות, עבור רבים מדי לגלובוס פתאום יש צורה של מפת העיר ברלין. זר לא יבין את כוחה של ניו-יורק, שראתה אמנם עליות ומורדות בכל הקשור לקלאבינג מטורף (הימים בהם ג'וליאני אסר לפתוח את ארון המשקאות החריפים בבר אחרי השעה 2 בלילה היו קשים), אבל יש בה חיבור ייחודי ובלתי מתפשר בין הארועים בה, לבין הנכחים בהם. אין עוד מקום אחד בעולם בו יש קשר קהילתי כה חזק בין המסיבה, המארחים והדיג'יי, לקהל שפוקד את המועדון. על כל אלה תוכלו לקרוא ממש כאן בהמשך… להמשיך לקרוא
לפני שנה וכמעט שבוע עשינו את הצעד הראשון בהרפתקה החדשה שלנו – הבלוג של ישראל-אנדרגראונד. עם הבטחה לספק תכנים מגוונים ומעניינים לקהל רחב ככל שניתן מקרב חובבי המוזיקה בפרט והתרבות בכלל, יצאנו לדרך עם רוויו לסט נדיר של בן-קלוק, ומאותו הרגע לא הסתכלנו אחורה. עכשיו, עם פרוץ חודש יום-ההולדת הראשון של IU, מצאנו דרך מקורית לחגוג יחד אתכם את המאורע. בתפריט המון חומרים טובים (מהסוג הלא נרקוטי, כמובן), קצת חפירות ארכאולוגיות, ואיך לא – גם פרסים. להמשיך לקרוא
Man goes up in flames
קרוב לוודאי שיצא לכם לשמוע על פסטיבל ה-Burning Man, שנערך מדי שנה במדבר הסלע השחור במדינת נוואדה, ארה"ב. מדובר בפסטיבל בעל ותק רב, הפועל כבר 27 שנים, ומושך אליו למעלה מ-60,000 משתתפים מכל רחבי העולם בכל שנה. עם אג'נדה הדוגלת בהקמת קהילה שבבסיסה עולם ערכים הכולל ביטוי עצמי, השתתפות ואחריות, ללא מסחר וכסף אלא עם נתינה, קבלה וכמובן שמירה על "אמא אדמה", הפך האירוע לאחד המפורסמים והמבוקשים. בזמן החגיגה נבנית עיר של ממש עם רחובות, מחנות קונספטואלים, מיצגים אמנותיים מרתקים והמוני אנשים, שלא נאמר דמויות בתלבושות ססגוניות מעבר לכל דמיון. נקודת השיא בפסטיבל היא כמובן שריפת הפסל בדמות ה"איש", שכבר מזמן הפך ליותר מסתם אוסף של שדריות. במרוצת הזמן נכתבו לא מעט חוויות אישיות, יומני מסע ושאר רשמים, אפילו ממשתתפים שהגיעו מישראל. יתרה מכך, בוצע ניסיון די מוצלח ליצור מודל דומה גם כאן, בארצינו הקטנטונת (המלאה בשוטרים בורים), אך אם קיים דבר אחד מוביל שמבדיל פסטיבל זה מכל התרחשות אחרת על גבי הפלנטה, היא העובדה הפשוטה שהוא מצטלם פשוט נהדר.
המגזין האמריקאי, The Atlantic פירסם לאחרונה גלריה מרתקת מההתכנסות האחרונה בלב המדבר, שחלה באוגוסט השנה. התמונות לא צריכות הסבר מילולי נרחב, הן מספיק עוצמתיות כשלעצמן. ליקטנו בשבילכם מקבץ קטן מהן:
להמשיך לקרוא
israelunderground 