ארכיון | General News and Updates RSS feed for this section

חמישים גוונים של גשם סגול

30 אפר

prince_sky

…ובינתיים בשמיים…

אז "האמן שבעבר נודע כפרינס" עזב אותנו לא מזמן, והרשת, ברובה, געשה והתרגשה. בניגוד גמור לדייוויד בואי, שדאג לצוואה מסודרת, פרינס הלך בלי שהשאיר אחריו צוואה. האמן, חבר ב"עדי יהווה", האמין כי למרות התפרצות מחלת האיידס בגופו, הוא יזכה לחיי נצח, ושהיושב במרומים יציל אותו. והנה אנחנו כאן.

אחרי לכתו ללא צוואה, קרב הירושה כבר החל בין בני משפחתו, ובכספת שבאחוזתו כבר התגלתה כמות שירים, שמעולם לא שוחררו, ושעשויים להספיק לאלבום "חדש" בכל שנה, במאה השנים הקרובות. למרות כל המגוון, "גשם סגול" היה ונותר השיר האייקוני ביותר של פרינס, על אחת כמה וכמה לאחר מותו. השיר, שיצא בשנת 1984, זכה לעשרות אם לא מאות ביצועים, כמחווה לאחר עזיבת הנסיך. החלטנו, כדי לתרום את חלקנו למאמץ הקולקטיבי, לשתף אתכם כאן כמה מהביצועים היותר מיוחדים לגשם הסגול, אבל לא רק… להמשיך לקרוא

יום שני הכחול

21 מרץ

blue1

יום שני נתפס ברוב העולם, כיום עם נטייה פחות חיובית. לנו יש את שביזות יום א', ולשאר את יום שני הכחול. אי שם בשנת 1983, הציגו Bernard Sumner ו- Peter Hook, הלא הם חברי להקת New Order, את מה שלימים יהפוך להיות תקליט "12 המקסי-סינגל הכי נמכר מעולם (למעלה מ 800,000 עותקים) בפורמט הויניל. Blue Monday היה לאחד הקטעים הארוכים בהמשכיותם שצעדו במצעד הבריטי, ונחשב על-ידי רבים וטובים בתור החולייה המקשרת בין הדיסקו של סוף שנות-השבעים, והבום הגדול של הדאנס וההאוס שהגיח בסוף שנות-השמונים. בעוד הסינת'-יפופ כשלעצמו היה ז'אנר מוביל באותן שנים, "יום שני הכחול" בלט בצורה יוצאת דופן, מאחר והכיל בתוכו השפעות מסצינת המועדונים הסוערת של ניו-יורק, עם קריצה מובהקת לעבודותיו של Artur Baker (שהחל לעבוד עם הלהקה בסינגל שהגיע לאחר-מכן).

סיפור משעשע למדי אודות השיר, שיתף  להמשיך לקרוא

Oh, Canada

7 מרץ

אחד הדברים שקורים, כשנמצאים בטורונטו הקרה, שבקנדה הקפואה לפרקים, הוא החשיפה לעיתונים מקומיים וכתבות שמתמקדות בדברים החשובים באמת בחיים – תקליטים.

לפני מספר חודשים כתבנו בבלוג על מפעל הדפסת התקליטים של ג'ק ווייט, שעתיד להפתח בקרוב, כשבקרבו מכונות חדשות להדפסת תקליטים, לראשונה מזה מספר עשורים. לא עוד מכונות עתיקות עם קילומטראז' בלתי נתפס; לא עוד מרדף אחרי ברגים ואומים חלופיים, שנוצרו הרבה לפנינו. לפלא החדש קראנו "צעד ראשון" בתהליך, שלחלוטין לא ברור לאן והאם יתקדם, ותהינו האם לגימיק תהיה המשכיות. אחרי הכל, השיח על תחיית-הויניל מתחיל להשמע קצת כמו תקליט שבור. כתבה מתחילת החודש בעיתון הקנדי Globe and Mail מספקת הפתעות חדשות.

לפני הכל – צריך להבין מהי בעצם הבעיה שמטרידה את מנוחתנו.  
להמשיך לקרוא

פיניטו דה לה דלי

28 ינו

benj

הקלישאה הידועה, כי כל סוף הוא התחלה חדשה, נכונה מאוד גם באייטם הזה. אחרי כמעט חמש שנות פעילות, החליטו קברניטי ה"דלי", כי זה הרגע הנכון בו הגברת השמנה תשיר, ומועדון ה"דלי" יסגור את הוילון אחריו לתמיד. ה-Deli, ששילב בחלל המאתגר שלו דיינר, בר ומיני-קלאב, היווה מקום מפלט בלייני ברח' אלנבי המעופש והסואן. אולי כך אפשר להסביר את העובדה שהחזיק מעמד במשך זמן כה רב (נתון חריג למדי במונחים מקומיים) ,תוך ביסוס ליינים ששינו דבר או שניים בנוף חיי-הלילה, אולם אנחנו, רומנטיקנים שכמונו, בוחרים להפיל לפחות חלק מהאשמה להצלחה של המקום, על כתפיו של אחד השותפים, ומי ששימש כאבי-העורקים והלב הפועם של המקום – בנג'י לנפנט.

לנו ולבלוג שלנו יש כבוד רב וחיבה עמוקה לבן אדם והחיוך. אחרי הכל, בנג'י הוא מי שבחר להאמין בנו ואפשר לחזון המוזיקלי שלנו להתגשם, בשלושה ארועים שהפקנו בחלל הדלי. הרומן החל בערב המהפנט עם Aybee, בו השקנו את הבלוג, המשיך עם הגעתו של Eric Cloutier הנהדר, והסתיים עם חגיגה מקומית של שלושה דיג'יים מקומיים, שבזכות בנג'י וצוות הדלי הרגישו הכי בבית. בישראל-אנדרגראונד אנחנו מאמינים באנשים שמאחורי המותגים, הרבה יותר מאשר במותגים עצמם. מהסיבה הזו חשבנו שיהיה זה ראוי, אם את מילות הפרידה מהדלי יספק לא אחר מאשר בנג'י בעצמו, אז הנה לפניכם ראיון פרידה או "יש לי קצת זמן עד הטיסה" מאת בנג'י.

להמשיך לקרוא

Episode 7 – The Torque Awakens

6 ינו

למען הסר ספק – האייטם אינו עוסק במכונית חדשה. ההקדמה שלו היא כבר סיפור אחר. שנתחיל?

עבור מי מכם שלא מכיר תערוכות רכב, תרשו לי לסכם עבורכם את החוויה. בתצוגות הללו מוצגים בהם בדרך כלל שילובים נוצצים של "מכונית העתיד" (שלא ממש נוסעת, כי את המנוע שלה לא המציאו עדיין), לצד רכבים בייצור סדרתי, המכילים את מיטב החידושים, רק כדי להוציא לכולכם את העיניים מהמקום ואת הכסף מחשבון הבנק. בין כל הנוצצין תתחבא לה בדרך כלל איזו השקה של רכב פחות מפונפן או עתידני, אבל כזה שרק ההכרזה עליו תעביר בחובבי הרכב צמרמורת נעימה.

רכב שכזה הוא, למשל, Ford Mustang Shelby. מדובר במפלצת רועשת שכולה שרירים, מהירה וחזקה, שפורד העלו על הכביש עוד בשנות השישים, והפכה במרוצת השנים לסמל. הרכב הזה לא צריך שום גימיק בשביל שדגם חדש שלו ירגש. צריך רק לקרוא את תחילת הסיקור של הדגם האחרון ע"י האתר Fast Lane בשביל להבין את העניין: "…זו מכונית מירוץ. אין לה מזגן, אין לה מושבים אחוריים, אין לה מערכת סטריאו. יש לה מנוע V8 עם יותר מ-500 כוחות סוס, והיא מהירה בטירוף. יש לה גלגלים מסיבי-פחמן בגודל 19 אינץ', אבל אין לה כיסויים בתא-המטען, שטיחים או מצלמת רוורס". בתרגום לעברית: "המכונית הזו כאן רק בשביל להדביק אתכם למושב, את המושב לרצפה של הרכב, את הרצפה של הרכב לכביש – ולטוס. כל השאר זה שטויות".

האייטם היום הוא על סוג של פורד "שלבי", עם גלגל אחד מפליז, אלומיניום וגומי בגודל 12 אינץ', ומנוע. אין למושא האייטם מצלמת רוורס, שטיחים או מערך יחצנות משומן. אין צורך בכל אלה, כשקוראים לך SL-1200 של טכניקס.  להמשיך לקרוא

Bowie's Just Wanna Have Fun

24 דצמ

the eyes

לפני שאתם מתחילים לקרוא, קחו כמה שניות ותסתכלו לו ישר בעיניים.

לאחרונה הכריז דייוויד בואי על אלבום חדש, שעתיד לצאת ביום הולדתו ה-69, שחל בעוד כשבועיים. די במשפט האחרון, התמים למראית עין, לעורר צמרמורת נעימה בגופם של המכירים את פועלו. רגע לפני האלבום החדש, החלטתי לתת הצצה לקודמו, טעימה מזה העתידי, ואיך לא – גם המלצות לרכישת תקליטים.   להמשיך לקרוא

מצילים את יערות הגשם

11 דצמ

machine

דמיינו לעצמכם עולם אמיץ, בו אדם אמיץ לא פחות מכריז, כי מצא פתרון להעלמות יערות הגשם. לא, הוא לא מצא דרכים לפתור את תלות העולם בכריתת עצים, אלא מצא את הדרך לאפשר ליערות להתחדש בקצב גבוה יותר, באופן שיאפשר להם להתמודד עם התוצאה הבלתי נמנעת של המצב הנכחי – העלמותם המוחלטת.

משל יערות הגשם הוא אולי הדרך הטובה להבין את מצב שוק התקליטים העולמי נכון לרגע זה. למרות התפתחות תחליפים דיגיטלים לפורמט האודיו האנלוגי (להלן – תקליט), זה האחרון זכה לעדנה מחודשת, ושנת 2015 הינה השנה התשיעית ברציפות, בה מכירות התקליטים ברחבי העולם נמצאות במגמת עליה מרשימה. הנתון הזה נמצא באופן קבוע בכותרות, אך אסור להתעלם מכך שמדובר בשוק שלם, שיושב על יסודות מיושנים, נרקבים, מחלידים ומתפוררים.

אחרי שנים של קפאון מוחלט, קם יזם אמיץ, והכריז על הצעד הראשון בדרך למניעת העלמות שוק התקליטים כולו – הקורבן האולטימטיבי של הצלחתו שלו.  להמשיך לקרוא

אוצרות מהקופסה

27 ספט

בין אם אתם נמנים עם חובבי הויניל, כמונו, או סתם חובבי מוזיקה טובה באשר היא, קרוב לודאי שתסכימו, כי אין הרבה דברים דומים לתשוקה מוזיקלית. לרובנו היא גורמת לרקוד, לזמזם את השיר שמתנגן ברדיו או להפעיל את ה"שאזאם", כאשר יצר הסקרנות משתלט עלינו. הביטוי האולטימטיבי מבחינתנו לפחות, הוא לעזוב הכל ולצאת ללכלך את קצות האצבעות בנבירה בין עשרות ארגזים מלאים בויניל, שרק מחכה לפגוש את המחט. בדיוק בנסיבות האלו, מצאתי את עצמי ביום שבת לפני שבוע וקצת, מגיע ליריד התקליטים, שמסתמן כבר כמסורת בבית רומנו.

שלושים מוכרים, עשרות אלפי תקליטים, בירה בהישג-יד, כלבים מתרוצצים בכל מקום, ובאופן כללי אחלה וייב הם כבר בגדר סטנדרט באירועים מסוג זה. מה שכן חשוב לציין זה את הוורסטיליות המוזיקלית ההולכת ומתרחבת. כיום, בניגוד למצב לפני מספר שנים, כל אחד יכול למצוא פנינים מוזיקליות לפי טעמו. ממוזיקה אפריקאית שורשית, ניו-ווייב ישראלי, פולק מודרני, רגאיי מג'מייקה וכמובן גם אלקטרוניקה לסוגיה – הכל זמין ומזמין. המגמה המתרחבת, להמשיך לקרוא

כשתקליטים ינגנו במאונך!

27 יונ

אחת מהפינות הקבועות בבלוג שלנו אהבה בעבר להציג חידושים וריגושים בתחום שקרוב לליבנו – פטיפונים ותקליטים. צריך להודות באמת הכה-כואבת וכה-נעימה בו-זמנית – רומן ואני מכורים לויניל באופן חסר תקנה. עם זאת, בשלב מסוים החלטנו שלא כולם צריכים לסבול יחד אתנו, ונשבענו ש"לא עוד! הפעם הבאה שנכתוב פוסט ברוח הזו תהיה כשתקליטים ינגנו במאונך!"

אז הנה, עכשיו גם אפשר לומר בלב שקט, שאנחנו תמיד עומדים במילה שלנו.   להמשיך לקרוא

500 גוונים של שחור

22 פבר

מבט חטוף על הערך Detroit Techno בויקיפדיה, מגלה המון מידע עמוס באמוציות ולא-ממש-קוהרנטי. הסיבה לבלגן ברורה למדי, למי שמכיר את ראשי הפרקים של הולדת הטקנו. נסיון לתאר את תת-הז'אנר האייקוני הזה, שקול לנסיון לתאר במילים את החוויה של אכילת הגלידה הטעימה בתבל. אפשר לנסות, אבל פרט לגמגומים מאושרים, סיבובי עיניים ואיזה גיחוך קל וילדותי בסוף, ההסבר יהיה, איך לא,  עמוס באמוציות ולא-ממש-קוהרנטי.

אם יש קונצנזוס אחד, שקשור לדטרויט טקנו, הוא אינו מתייחס כלל למוזיקה עצמה או להשפעות המדויקות שלה, אלא לחבורה הידועה בשם Belleville Three – חואן אטקינס, קווין סאונדרסון ודריק מיי, שחתומים במידה רבה על היווצרות הז'אנר. אתם קוראים את המילים האלה עכשיו, מכיווון שחואן אטקינס שב לפסאודון הוותיק שלו Model 500 (שם, שהשימוש בו החל לפני שלושים שנה בדיוק) ומוציא אלבום שמשאיר עטרה ביושנה.   להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: