זה קרה לפני שנתיים בערך. הייתה זו מהשעות המוזרות בהן מוזיקה נוטה להשמע מעט אחרת, וברקע התנגן לו מיקס בשם המסתורי "כמו הרוח". הסט היה מסע, שהתחיל עם צלילים קיציים המשיך בקלאסיקות איטלו-דיסקו, עד שלפתע בדקה ה-21 נכנס קטע, שהרגיש כאילו נוצר בגלקסיה אחרת וגרם לידיים להתכסות בעור-ברווז. היה זה קטע של Grackle, אמן שלא הכרנו עד אותו הרגע. חיפוש קליל במנוע החיפוש הקרוב העלה את שמו של William T. Burnet, גיבור הפרק הנוכחי בסדרת הפודקאסטים שלנו. מאותו הרגע סומן בארנט כאמן שצריך לשים עליו עין. להמשיך לקרוא
It happened about two years ago while we were burning the midnight oil and when music tends to sound a bit different. The set playing in the background had the cryptic name "Like the Wind". It was a journey which began with summer-sounds and moved on to Italo-Disco classics. And then during the set's 21st minute a new track appeared that sounded as if it was created in a different galaxy and caused our hands to be covered with goosebumps. It was a 'Grackle' track, a yet-unknown artist for us. A short search revealed William T. Burnett as the name behind the alias and also behind this new episode of PodIUmix. להמשיך לקרוא
Eric Cloutier
מעולם לא היינו פרומוטרים. אנחנו אוהבים מוזיקה בכל ליבנו, אנחנו דיג'ייז ואנחנו קלאברים, אבל אנחנו ממש לא פרומוטרים. מעט המסיבות שארגנו עד היום נולדו מתוך תשוקה למוזיקה ורגשות עמוקים. אחרי הכל, מוזיקה היא הצלילים שנוצרים כשרגשות משתוללים. במוזיקה של אריק נתקלנו לפני בערך ארבע שנים, וכבר אז החלטנו ש"הוא חייב להגיע לנגן בארץ". שנים חלפו וסוף סוף היום הזה הגיע, ואריק מגיע לנגן במסיבת שבועות שלנו ביום שלישי הקרוב. מכיוון שאריק אינו שם מוכר למרבית שוכני הרחבות בארצנו, החלטנו לקיים איתו ראיון קצר, שעשוי לחשוף אותו מעט לקהל המקומי. התוצאה הנהדרת לפניכם. תהנו. להמשיך לקרוא
Eric Cloutier
We've never been real promoters. We're music-lovers, Djs, clubbers, but definitely not promoters. Our parties are conceived out of music and feelings. After all, music is what feelings sound like. We encountered Eric's music about four years ago and decided that he must come to play in Tel-Aviv. Years passed, and now the day has come and Eric will be playing at our holiday party this coming Tuesday. An enigma to many local club-goers and music-lovers, we decided to ask Eric a few questions that will expose him to his many potential hosts. The result is more than we bargained for. Enjoy. להמשיך לקרוא
שבוע חדש התחיל, ואיתו מגיעה הפינה הגמישה שלנו, תרבות יום א', שהוסבה, כמנהג הגויים, לתרבות יום ב'. בעוד שמרבית עם ישראל עסק בימים האחרונים בחקר להקה חדשה בשם המחייב 'פאנק פלויד', ובמעקב אחר סיפורי הגבורה שלה, התרחש במקביל מאורע קטן ולא חשוב בכלל – סינגל הבכורה מתוך האלבום החדש של צמד הרובטים Daft Punk יצא לאוויר העולם בהיסטריה. את הסובלים מבעיות זכרון נפנה לעיון כאן, ורק נוסיף שהצמד, גאי-מנואל דה הום-קריסטו וטומס בנגלטר, אחראים לערימה בלתי נגמרת של להיטים משני העשורים החולפים, ויכולות הפקה מרשימות ועתירות קונספט, שצריך ללמד בכל בית ספר למוזיקה. השיר החדש, שנקרא Get Lucky, כבר הספיק להפוך ללהיט גדול.
להיט אינסטנט – רק להוסיף פארל
לאורך ההיסטוריה לא מעט צמדי מפיקים ידעו לפרוץ גבולות וגם לשחזר הצלחה פעם אחר פעם, אך רק מעטים עשו זאת באלגנטיות כמו אנשי הקסדות. להמשיך לקרוא
את הימים האחרונים מאז ערב יום העצמאות, בהם לא זכיתם לקרוא דברים חדשים בבלוג, בילינו כמו שני ג'אנקיז, מחויכים ומפויחים אחרי לילה ירושלמי מטורף מאין כמוהו. המחשבה הראשונה שלנו היתה שאי אפשר לתאר במילים את החוויה האישית שלנו, שנבלעה לה בתוך החוויות של המוני הרוקדים והדיקטטורים ב"דיקטטורייב". המחשבה השניה היתה בליל של אותיות והברות, שביום אחר עשויות היו להרכיב משפט קוהרנטי, אבל הסתיימו רק ב"אההההה…." ועוד חיוך הזוי של אושר צרוף. במחשבה השלישית הבנו שהפתרון הוא שימוש בתמונות שצילמנו.
בעוד שבתל-אביב המשטרה היתה עסוקה בנקמנות בזויה בכל מי שקשור לחיי הלילה, ואשר העז להשקיע זמן, כסף ומרץ בהפקת מסיבה שמחה שלא במועדון, בירושלים שידרו עסקים כרגיל. בערך. בכל זאת, אף אחד משנינו לא חשב שיש משהו רגיל בלילה, בו לא רק שנזכה סוף סוף לרקוד לצלילי אמן שהשפיע בצורה משמעותית על הטעם המוזיקלי שלנו בואך בואך טקנו/טכנו, אלא גם נזכה לחמם אותו. התמונות בהמשך הן קצה הקרחון, ולחיצה עליהן תפתח אותן בגודל מלא. שנתחיל?
סאונד-צ'ק לפני פאנקשן, עם תקליט של פאנקשן
קשה לתאר את הלוקיישן המטורף בו התרחש הרייב. מרכז ירושלים, כניסה לחניון, שטח רחב ידיים בו הרחבה החיצונית, ובקצהו מבנה נטוש ויפהפה מאבן ירושלמית. בתוכו – Mayhem. להמשיך לקרוא
יש שלוש סיבות בגללן כתיבת רוויו על אלבום מתעכבת. הראשונה – הוא פשוט לא מספיק טוב, או לפחות משאיר אצל המאזין והכותב רגשות מעורבים. הסיבה השניה היא עצלנות או חוסר רצון להתמודד עם הפיתולים בעלילת האלבום, שלרוב מורכב בהרבה מכל קטע בודד. אני כותב מילים אלו רק עכשיו בגלל הסיבה השלישית – בלתי אפשרי לכתוב רוויו על אלבום תוך כדי עצימת עיניים, רקיעת רגליים ונפנופי ידיים. אבל מכיוון שסיפור טוב לא מתחיל מהאמצע, חשוב להתחיל מההתחלה.
Voiceprint
Dave Sumner נולד בניו-יורק ובשנים האחרונות חי בברלין, כמו רבים וטובים או טובים פחות מאמני העולם החופשי. ניתן לפטור את הצורך בהרחבה עליו בעצם המילה "ברלין", שהפכה להיות תמצית סיפור חייו של האלקטרונאי המצוי, אולם במקרה של סאמנר זו תהיה טעות חריפה. היצירה עליה אני כותב כאן היא תוצר וסיכום של כמעט עשרים שנות פעילות, שרק מדגישות את התהליך הקשה אותו עבר עד השגת המוצר המזוקק הזה. דייב "פאנקשן" סאמנר תמיד העדיף יצירה של מוזיקה עם חיים ארוכים, על ייצור תעשייתי של המוני להיטים למטחנות המוזיקה האירופאיות, תמיד העדיף טיפוס איטי על פני זינוק מטאורי, ותמיד נמנע מהתברברות והתרברבות ברשת החברתית הקרובה לביתכם, כאילו היתה עשויה מאש ולהבה. להמשיך לקרוא
השבוע, לשם שינוי, ידענו מראש על מה אנחנו מתכוונים לכתוב בתרבות יום א'. הפעם, גם אם התזמון שלנו פספס את התאריך המדויק בשלושה ימים, אנחנו מתכוונים לחגוג יום הולדת 30, לאחד מהשירים המפורסמים ביותר, שגם זכה להיות הסינגל הנמכר ביותר על תקליטי 12 אינץ' בכל הזמנים. השיר הזה, שסימן באופן מובהק את המעבר של להקת New Order מפוסט-פאנק לדאנס אלטרנטיבי, מוכר בכל העולם, אך אם נראה לכם שאתם יודעים עליו הכל, אנחנו כאן בכדי לתקן אתכם, תוך כדי שאנחנו מכבים 31 נרות על עוגה וירטואלית. להמשיך לקרוא
קצת מוזר לכתוב בבלוג על עצמנו. נכון שלא מעט בלוגים עוסקים בתיעוד עצמי, אולם כשמדובר בנושא כה אישי ורגשי, כמו ההסטוריה שלנו, והתהליך שעברנו עד הלום, חשבנו שיהיה זה נכון יותר לתת לאחרים לכתוב. את המשימה לקחה בשתי ידיים יציבות רננה הלפרין, כתבת לילה מוכשרת, ואת הטקסט שלה אתם מוזמנים לקרוא ממש כאן למטה.
שני חברים יצאו לדרך. צילום: דניאל פאיקוב – Daniel Paikov
בסצנה התל אביבית קיימים שלושה סוגים של תזמונים: או שאתה מקדים את זמנך, או שאתה מאחר אופנתית או שאתה 'ישראל-אנדרגראונד'. בדיליי של כמה שנים טובות פורום המוזיקה המיתולוגי החליט לנקוט בצעד המתבקש, ולשנע את עצמו מפורום לפורמט של בלוג תרבותי. משהו בהיאחזות הרומנטית ספק נאיבית של IU בהתנהלותם כפורום ובפאשיונאבלי אובר לייט מצליח לעורר סקרנות מחודשת אצל כל הסצנה כולה ולסובב אליהם את כל הראשים. ואם זה לא מספיק אז מסיבת ההשקה של הבלוג בדלי (שישי, 4.1) עם AYBEE ללא ספק תשאיר כמה ראשים מסובבים.
כל מי ששוטט בתחילת המילניום ליד הרמקולים של הפאצ'ה, האומן 17 או האוקטופוס נתקל באיזשהו שלב בברנז'ה של 'ישראל אנדרגראונד'. בתחילת שנות ה-2000, קהל אדוק ונאמן לקח חלק בפורום, שהיווה את נקודת מפגש השמנא והסלתא של סצנת המוזיקה האלקטרונית. סוד קסמה נעוץ ביכולתה של הקהילה לפרוץ את גבולות הפיקסלים הממוחשבים, ולהיפגש על הרחבות הכי מגניבות של תל אביב. פרט להחלפת רשמים ודיונים מוזיקליים, הפורום הצטיין ביצירת באזז לפני מסיבות ובעיקר בהתרשמויות וריוויו אחריהן. עם הרצון להיות קצת יותר אפ-טו דייט, הפורום, בהנהלת גיא רותם ורומן גילמן עובר לפורמט של בלוג בעל דף פייסבוק מקביל. "הצורך של אנשים במידע חדש יחד עם הצורך לסנן את העיקר מהטפל הוא הסיבה שפורומים ובלוגים קמים" מעיד גיא רותם, אדמין בפורום ומנהל IU בצורתו הנוכחית "עם השנים לא היה מי שימשיך את הפורום, השכבה הצעירה התרכזה בטכנו במרתפים והחברה שנשארו עברו את מהפכת הפייסבוק כתהליך טבעי. לקח לנו זמן להודות שהגיע הסוף לפלטפורמות התלויות בהשתתפות פעילה של אנשים. המעבר לבלוג מגיע מהאמונה כי לאנשים עדיין יש צורך באינפורמציה משמעותית והם מעוניינים ברפרנס וערך מוסף ויותר מעמיק מלחבב איזה לינק".
בבלוג שקיים כבר 3 חודשים מתפרסמים אחת ליומיים תכנים שונים בעלי זיקה לתרבות, ריוויו על אלבומים ואמנים, המלצות למסיבות, פינת תרבות יום א' והפינה לזכר אדר נוימן (נאמן) שהבלוג מוקדש לזכרו. את התכנים מעלים רותם וגילמן וגולשים המעוניינים לפרסם בעצמם או להגיב לתכנים קיימים "השאיפה היא ליצור דיונים בינינו לבין הקוראים" מוסיף גילמן "ההבדל בין הפורום לבלוג הוא למעשה הכתבת הקו בחיפוש אחר האינפורמציה והמוזיקה. בעולם הרשתי שטף המידע הוא עצום, אורך החיים של לינק הוא בקושי כמה דקות, ובבלוג הוא יותר יציב – מצאנו דרך לביטוי עצמי ושיתופו דרך שימור הבראנד IU". בעולם המוזיקה הוירטואלי – הסופרסטארס הם ללא ספק יוטיוב וסאונדקלאוד, אך אלה נופלים בחוסר יכולתם לספק סינון אמיתי; בחיפוש מבוקר אחר תכנים, רבים פונים לבלוגרים מוערכים. "יש הרבה בלוגים טובים, אבל רובם אישיים מדיי, נישתיים או מנוגדי אינטרסים", מוסיף רותם "אני ורומן נולדנו על רחבות, אנחנו אוהבים וכותבים על כל סוגי המוזיקה, אוהבים אנשים ונמנעים ככל שניתן מפוליטיקה. אנחנו שואפים לייצר בלוג מקצועי, ניטראלי וחף מאינטרסים או מאג'נדה אישית".
את המעבר לבלוגוספירה חוגגים רותם וגילמן במסיבת השקה בדלי שבאלנבי 47 בשישי הקרוב 4.1 החל מ23:00 תמורת 30 ₪ לנרשמים בפייסבוק (כולל צ'ייסר). לצורך המאורע הזמינו את הדיג'י והיוצר AYBEE (מקים הלייבל Deepblak), אמן מגוון שברוח הבלוג אינו מגביל עצמו לז'אנרים. גיא פרידום (גיא רותם) יחמם ו YVL (יובל גרוס) יסגור את הערב "אנחנו לא מתחילים ליין מסיבות" טוענים הצמד בחיוך "סביר להניח שהצלחה בערב תיצור רצון להמשכיות, אבל כרגע זה דורש יותר מדי מאמצים. ימים יגידו".
את הרוויו הנהדר, שאתם ממש אוטוטו תקראו, כתב יותם אבני, ממשפחת ישראל-אנדרגראונד הוותיקה והטובה – איש יקר ומוכשר, אז היכונו לחוויה רב-חושית
בדרך כלל לא יוצא לי לכתוב רשמי מסיבות מהבוקר שלמחרת, לא רק בגלל שזה מנהג נורא ניינטיזאי אלא גם ובעיקר כי כבר לא כל סופ"ש (סופ"ש? נסו חודש!) אנו חווים מאורעות קלאבינג שקרובים להרעיד את אמות הסיפים כמו בראשונה. אבל ליל אמש זה קרה לי, אחרי כל כך הרבה זמן, וזה מתוק עוד יותר מאחר וזה הגיע ממקור לא צפוי בכלל. להמשיך לקרוא
israelunderground 