לפני שאתם מתחילים לקרוא, קחו כמה שניות ותסתכלו לו ישר בעיניים.
לאחרונה הכריז דייוויד בואי על אלבום חדש, שעתיד לצאת ביום הולדתו ה-69, שחל בעוד כשבועיים. די במשפט האחרון, התמים למראית עין, לעורר צמרמורת נעימה בגופם של המכירים את פועלו. רגע לפני האלבום החדש, החלטתי לתת הצצה לקודמו, טעימה מזה העתידי, ואיך לא – גם המלצות לרכישת תקליטים. להמשיך לקרוא
דמיינו לעצמכם עולם אמיץ, בו אדם אמיץ לא פחות מכריז, כי מצא פתרון להעלמות יערות הגשם. לא, הוא לא מצא דרכים לפתור את תלות העולם בכריתת עצים, אלא מצא את הדרך לאפשר ליערות להתחדש בקצב גבוה יותר, באופן שיאפשר להם להתמודד עם התוצאה הבלתי נמנעת של המצב הנכחי – העלמותם המוחלטת.
משל יערות הגשם הוא אולי הדרך הטובה להבין את מצב שוק התקליטים העולמי נכון לרגע זה. למרות התפתחות תחליפים דיגיטלים לפורמט האודיו האנלוגי (להלן – תקליט), זה האחרון זכה לעדנה מחודשת, ושנת 2015 הינה השנה התשיעית ברציפות, בה מכירות התקליטים ברחבי העולם נמצאות במגמת עליה מרשימה. הנתון הזה נמצא באופן קבוע בכותרות, אך אסור להתעלם מכך שמדובר בשוק שלם, שיושב על יסודות מיושנים, נרקבים, מחלידים ומתפוררים.
אחרי שנים של קפאון מוחלט, קם יזם אמיץ, והכריז על הצעד הראשון בדרך למניעת העלמות שוק התקליטים כולו – הקורבן האולטימטיבי של הצלחתו שלו. להמשיך לקרוא
אומרים שבשביל למצוא משמעות, לא צריך בהכרח להמציא דברים חדשים, אלא להסתכל על משהו מוכר, ולמצוא בו דברים חדשים. המשפט הנפלא הזה בהחלט לא היה הדבר הראשון, שעבר לי בראש כשראיתי את הסרטון בליבו של האייטם הזה. הדבר הראשון היה רצון עז להתקשר מיד למשטרה על מנת לדווח על התעללות בחסר ישע. נשמתי עמוק פעם ופעמיים, הזכרתי לעצמי שפטיפון של טכניקס הוא ממש לא חסר ישע, ו… להמשיך לקרוא
הפורום הישן של "ישראל-אנדרגראונד", מעבר להיותו קופסת-זכרונות שכיף לנבור בה, הוא בראש ובראשונה מקור מהימן לתיעוד היסטורי מרתק, שלא איבד מקסמו גם שנים אחרי שנכתב. דוגמה מצוינת לכך הייתה הפוסט ששלפנו ממנו בעבר – שיעור מאלף בהסטוריה של התקלוט, שנותר רלוונטי כאילו לא עבר עשור מאז נכתב לראשונה. ביום חרפי שכזה, בו אתם ככל הנראה לא הולכים לשום מקום, החלטנו להעביר את שיעור ההסטוריה השני.
את השיעור הפעם כתב צח נעים, חבר וותיק בקהילת IU, שכיום עושה לו חיל בלונדון. לא נעז לפספס את ההזדמנות להחזיר אותו לישראל (אנדרגראונד), אפילו אם זה אומר לשלוף מהבוידעם תוכן שכתב בעבר.
כמו בשיעור הקודם, פרט לעריכה קלה שמעבירה את הטקסט מ-2005 ל-2015 – הכל נותר כשהיה – מעניין, רלוונטי ומעשיר. הקרדיט כולו מגיע לצח, שמבחינתנו תמיד יהיה חבר של כבוד ב-IU, כותב נהדר והצהרת אופנה מהלכת. כבוד למגזר. להמשיך לקרוא
תת-הכותרת של הבלוג שלנו (והפורום שקדם לו) מצהירה כבר מספר שנים: "מוזיקה, תרבות, וכל השאר". את הסגידה שלנו למוזיקה ניתן למצוא כמעט בכל מקום בבלוג, המלצות ואנקדוטות בנושאי תרבות כאלה ואחרים יש ויש, גם אם פחות, ו"כל השאר" הוא בעצם, כך מסתבר, הגירסה הפוליטיקלי קורקט ל"וויסקי". לאחרונה הבנו, שאחד מחטאינו הוא ההתמקדות בחוש השמיעה (מה שנותר ממנו, בכל אופן) והזנחה של החבר הכי טוב שלו – חוש הראייה. החלטנו לתקן את המעוות…
להמשיך לקרוא
אתם מוזמנים לקרוא לי קנאי, זה בסדר. אחרי האייטם מעורר התאבון-המוזיקלי, שכתב רומן בחודש שעבר, מצאתי את עצמי מתנפל על ערימות תקליטים כמעט ללא שליטה עצמית, ומחפש תירוצים לכתוב אייטם דומה משלי. כשסיימתי לתרום את חלקי לכלכלות אירופה, החלטתי שהגיע הרגע לשתף אתכם בחמש מהבחירות המוזיקליות האחרונות שלי.
להמשיך לקרוא
בין אם אתם נמנים עם חובבי הויניל, כמונו, או סתם חובבי מוזיקה טובה באשר היא, קרוב לודאי שתסכימו, כי אין הרבה דברים דומים לתשוקה מוזיקלית. לרובנו היא גורמת לרקוד, לזמזם את השיר שמתנגן ברדיו או להפעיל את ה"שאזאם", כאשר יצר הסקרנות משתלט עלינו. הביטוי האולטימטיבי מבחינתנו לפחות, הוא לעזוב הכל ולצאת ללכלך את קצות האצבעות בנבירה בין עשרות ארגזים מלאים בויניל, שרק מחכה לפגוש את המחט. בדיוק בנסיבות האלו, מצאתי את עצמי ביום שבת לפני שבוע וקצת, מגיע ליריד התקליטים, שמסתמן כבר כמסורת בבית רומנו.
שלושים מוכרים, עשרות אלפי תקליטים, בירה בהישג-יד, כלבים מתרוצצים בכל מקום, ובאופן כללי אחלה וייב הם כבר בגדר סטנדרט באירועים מסוג זה. מה שכן חשוב לציין זה את הוורסטיליות המוזיקלית ההולכת ומתרחבת. כיום, בניגוד למצב לפני מספר שנים, כל אחד יכול למצוא פנינים מוזיקליות לפי טעמו. ממוזיקה אפריקאית שורשית, ניו-ווייב ישראלי, פולק מודרני, רגאיי מג'מייקה וכמובן גם אלקטרוניקה לסוגיה – הכל זמין ומזמין. המגמה המתרחבת, להמשיך לקרוא
ז'אנרים מוזיקלים, כידוע, לא חסרים, וכל אחד מהם זוכה כיום למספר אי-זוגי בלתי מבוטל של הגדרות ע"י מיטב המומחים. הגבולות בין הז'אנרים השונים עמידים אפילו פחות מהגבולות של מדינות האיחוד האירופי, ובמקרים רבים תתי-ז'אנרים מתוארים באופן בלתי-נהיר, בנסיון עילג לאפשר שיוך של קטע מוזיקלי לז'אנר ספציפי.
בתוך כל הקקופוניה הזו מצאנו הזדמנות נדירה, להציץ לז'אנר מוזיקלי מהאלף הקודם, שלמרות תאורו המורכב, במבט לאחור אין ברור ומהודק ממנו; ז'אנר מוזיקלי שנולד כבן החורג של הצלחות ניינטיז אחרות, אבל בן חורג שכולנו רצינו לאמץ, וגם כיום אנחנו עדיין נהנים לחבק בחום.
להמשיך לקרוא
'The Sound of Tel-Aviv' היה התיאור הנפוץ, במונחי ההאוס והטכנו, ללא מעט קטעים מצליחים פרי יצירתם של אמנים מקומיים מתוצרת כחול-לבן. העשור האחרון הביא עמו הצלחות רבות והכרה בינלאומית, דבר שתרם גם לא מעט לפתיחות המחודשת בקרב הדיג'ייס האורחים והבאז ברחבי המדיה. אם נעשה הקבלה להיסטוריית הטכנו, אז אמנים כמו גיא גרבר, יואב בי, שלומי אבר, חיים, גיא ג'יי ואחרים, סללו את דרכם בתור בוגרי הגל הראשון. דור ההמשך הרעב לטשטש גבולות, פורץ בנחישות בשנים האחרונות את מרחבי הסצינה העולמית גם הוא. בין החדשני והעכשוי לבין החלוצי והראשוני מתקיים הקשר לגיבורי הפוסט הזה, והרליס הטרי ללייבל הגרמני הנחשב – Kompakt.
תחת צירוף שמות האליאסים שלהם, יצא לפני חודש האי-פי של הטריו; פרטוק-מטושקה-אפלברג. הם בודאי לא שמות חדשים לבליינים, אבל עצם החיבור בין האושיות, זהו דבר שמעורר עניין. על כל אחד מהם אפשר לכתוב מספר פסקאות להמשיך לקרוא
פרוציו למבורגיני, נער צעיר וכשרוני מכפר קטן ליד העיר בולוניה באיטליה, ומי שהקים את יצרנית רכבי הספורט 'למבורגיני', החל את דרכו כמכונאי בחיל-האוויר האיטלקי במהלך מלחמת העולם השניה. אחרי המלחמה עסק בייצור טרקטורים עבור הצבא, ועד אמצע שנות החמישים הפך לאחד מיצרני המיכון החקלאי הגדולים באיטליה. למבורגיני היה גם אספן נלהב של מכוניות ספורט, וברשותו היו מספר דגמים של החברה האהובה עליו – פרארי.
באחד הימים התקלקל המצמד (קלאץ') באחד מרכבי הפרארי שברשותו. כשניסה לפנות לאנזו פרארי, הבעלים של פרארי, על מנת להציג בפניו את התקלה החמורה במצמד, כמו גם מצמד משופר מתוצרתו, נענה בשלילה. יש המספרים, כי אנזו פרארי אף סינן לעברו "מה אתה בכלל מבין במכוניות ספורט? אתה בסה"כ יצרן של טרקטורים". באותו היום נשבע פרוציו, שיקים מפעל מתחרה, וייצר מכוניות טובות משל אנזו.
האייטם הזה אינו עוסק ברכבי ספורט או בטרקטורים, אלא בפרוציו למבורגיני מקומי. שמו בישראל – ניב מרגלית. להמשיך לקרוא
israelunderground 