ארכיון | Reviews RSS feed for this section

Chymera – Death by Misadventure – English Version

10 נוב

Sincerity is a quality highly valued when found among our friends and colleagues, yet it is a quality rarely used in music reviews. In such reviews we usually use words that technically analyze the music's quality as it is conceived by our personal taste in music; we also note just how much the music fits or doesn't fit the current musical fashion and point parts that we liked the most as well as parts we disliked. When writing about an artist's album another need arises – to find the connecting line between the music and its creator. Analyzing an album without such personal context is lacking to say the least. When I decided to write a review of Chymera's new album I found both line and personal context in the word 'sincerity'.

To be completely honest I found another context before 'sincerity' – death itself. להמשיך לקרוא

Chymera – Death by Misadventure (גרסה עברית)

28 אוק

כנות היא תכונה שלרוב אנו מעריכים מאוד אצל חברינו ומכרינו. כשאנו בוחרים לכתוב ביקורת חיובית או שלילית על מוזיקה, זוהי אינה אחת מהמילים שנשתמש בהן באופן תדיר, אם בכלל. לרוב נשתמש במילים, המנתחות את איכות המוזיקה, כפי שנתפסת לטעמנו האישי; נציין עד כמה המוזיקה מתאימה לאופנה הנכחית ונצביע על קטעים ספציפיים שאהבנו, לצד מה שאנו תופסים כנקודות החולשה באלבום. כשמנתחים אלבום אמן קיים צורך נוסף – יצירת קו מחבר בין האלבום לאמן שיצר אותו. ניתוח אלבום בלי קונטקסט אישי כזה או אחר שקול לניתוח מנת השף במסעדה, ע"י ביצוע רשימה של מרכיביה, דרך ההכנה הטכנית שלה ומתן ציון לטעמה, כפי שנתפס בבלוטות הטעם הפרטיות שלנו. כשהחלטתי לכתוב רוויו על האלבום החדש של Chymera חיפשתי את הקו המקשר ואת הקונטקסט הנכון. את שניהם מצאתי במילה 'כנות'.

האמת היא שעוד לפני הכנות, יכלתי למצוא קו מחבר אחר בין האלבום הקודם של קימרה והאלבום הנכחי – לא פחות מאשר המוות בכבודו ובעצמו. להמשיך לקרוא

זה רק עניין סמנטי

18 אוק

אופי הוא עניין חמקמק. למרבית האמנים קשה להדביק תווית אחת ברורה, בעזרתה נוכל להגדיר את האופי המוזיקלי שלהם, ובמרבית המקרים בהם הצלחנו להדביק תווית שכזו, היא נוטה להתנתק וליפול לרצפה בבושת פנים, כתוצאה משינוי אופי קל או קיצוני. בעולם המוזיקה האלקטרונית העכשווי מעטים הם האמנים, שנשארים נאמנים לאופי המוזיקלי שהגדיר אותם. טענה זו מקבלת משנה תוקף, כשמחילים אותה על הלייבלים, שמאגדים תחת כנפיהם מספר אמנים. החתמות פוליטיות, אופנתיות, או כאלו שנעשות מתוך נסיון לאחוז בקרנות המזבח בציפורניים ובשיניים, יוצרות לעתים תכופות תמהילים מוזיקליים מוזרים ולא אחידים ברמתם וטעמם. מהצד השני האמנים לא תמיד מתחברים או נשארים מחוברים לכיוון, אותו מנסה הלייבל להכתיב, ונוצר דיסוננס בין הסגנון המצופה מהאמנים, לבין זה המצופה מהלייבל בו חתומים. ואז נכנסים למגרש Semantica Records.

כשאנחנו אומרים "נכנסים" אנחנו בעצם מתכוונים ל"נכנס".  להמשיך לקרוא

גילויו של קולומבוס מתחת לאדמה

9 אוק

השבוע פירסמתי פוסט אורח בבלוג הנהדר – קולמבוס. מדובר על בלוג (פייסבוקי) של מספר חברים, "מיוזיק לוברס" בנשמתם עם תשוקה עזה לחלוק את הידע הרב שיש להם (ויש המון ממנו) ולגלות על הדרך כמה שיותר מוזיקה חדשה ממגוון רחב של סגנונות. האמת היא שזה כיף גדול לראות מיזם כזה פועל ושופע כוונות טובות, במיוחד כשהתברר לי שחבר ילדות הוא אחד מבין אותה חבורה נועזת. מאחר והשבוע הוא שבוע אלקטרוניקה בקולומובוס, אז חברי, שידע את חיבתי הגדולה לז'אנר, ביקש שאכתוב על אחד מהאמנים הרבים שבחרו להציג. בצעד חריג קפצתי ראש למים עמוקים ובחרתי לכתוב על "אפקס טוין" – אומן שספק אם באמת ניתן לאמוד את השפעתו או לסכם בקלות את פועלו. התוצאה לפניכם: להמשיך לקרוא

1984 – עבר אפל, הווה דיגיטלי ועתיד מזהיר

6 אוק

השנה היתה 1984. הייתי בן חמש, ואפילו "חבורת הזבל" עדיין לא הומצאה, אבל ביוני של אותה השנה אלכסיי פז'יטנוב מסיים לכתוב את הגירסה הראשונה של המשחק "טטריס". ביולי אותה השנה ונסה וויליאמס הופכת להיות מיס אמריקה הראשונה שנאלצת להדיח עצמה מהתפקיד היוקרתי, אחרי שמפנקת את קוראי עיתון האיכות "פנטהאוז" בתמונות חושפניות שלה. באותה השנה נרצחת גם אינדירה גנדי ע"י שומרי הראש שלה ומקדונלד'ס חוגגת את מכירת ההמבורגר ה-50 מיליארד שלה. ביננו, עם כל הזבל שיש להם בהמבורגר אינדירה גנדי יצאה בזול. מוקדם יותר היום הגיע לידי סרטון קטן ומענין ביוטיוב, של ארוע תמים נוסף בשנת 1984. הלינקים הנוספים מסביב לסרטון גררו אותי למערבולת של ארועים נוספים בשנה הזו, וזה אומר שאתם עכשיו הולכים להגרר למבט טכנו-מוזיקלי על שנת 1984 – עבר, הווה ועתיד. להמשיך לקרוא

האם יש גן עדן?

2 אוק

עברו שנתיים ויומיים בדיוק. היומיים אקסטרא כי אצלינו חל חג ובמועד מעין זה צריך לשמוח. לכן בדיליי קל אני מוצא לנכון לכתוב פעם נוספת על איש מקסים, מוזיקאי משכמו ומעלה, זמר בעל קול מופתי ובכלל דמות שנגעה ברבים מאוד, שלצערינו כבר שנתיים שלא עמנו עוד – Aaron-Carl.

https://i0.wp.com/sphotos-f.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc6/221906_491520957542620_405112386_n.jpg

אני לא ארחיב על האירועים האחרונים בחייו, הסיפור הוא טראגי וידוע. בגיל 37 אחרי מאבק קצר וקטלני במיוחד בסרטן, נפטר אארון מדום לב. למי שרוצה להתעמק, מוזמן לעשות זאת כאן, כאן, בהודעת מי-ספייס שפירסם שבועיים לפני מותו פה ובוידאו הבא – האחרון שעוד הספיק להעלות. להמשיך לקרוא

מסתבר שלאיש הפח יש לב

26 ספט

היה זה הביקור הראשון שלנו ב"דלי", המקום אליו הביאו אנשי הליין "יוד" את טין-מאן להופעה חיה. זהו מועדון מענין, קודם כל בגלל שלא מדובר במועדון. החלל הקטנטן אכן נותן תחושה מלאה עם כמות אנשים קטנה מאוד וזה ראוי לציין כשלעצמו. תוסיפו לזה מחיר כניסה סמלי למדי וצ'ייסר איתו פינקו כל אחד מהנכחים, לכן נאמר בריש גלי שעל הנייר מקבלים value for money. נדגיש כי הסנדויצ'יה (שטרם דגמנו, אך שמענו שמאוד מומלצת) בהתחלה, הבר הגועש ובהמשך המיני-קלאב יוצרים קונספט מעניין וייחודי לבילוי לילי. מודל מאין זה טרם היה נפוץ אם בכלל בנוף הלילי שלנו. נציין את היושבים בחוץ על הכסאות והספסלים ומשרים אווירה, סך הכל תקבלו ביצת קינדר של ממש עם 3 וחצי הנאות במחיר אחד. הרחבה עצמה מאובזרת במערכת סאונד טובה למדי, בטח בהשוואה לשאר המקומות. דלפק הבר מונע צורך בטיולים מיותרים לרכישת שתייה ובסך הכל זוהי רחבה קטנה ונגישה.

לפני שניגע במסיבה עצמה, מצאנו לנכון להעביר ביקורת ולו בשביל שהדברים שעליהם מותר ואולי אפילו חובה להתבכיין ישופרו ויתוקנו. מזגן שמטפטף בלי בושה ובלי הפסקה על כל מי שמנסה לרקוד קרוב מדי לעמדה, וצחנת סיגריות שלא ברא השטן. כנראה שהתרגלנו יותר מדי לריחות הפריחה ב"בלוק", אבל אנו חושבים שהגיע הזמן להרים את הכפפה בעוד מקומות בעיר הזו. קצת אור במעברים גם לא יזיק, רק יעזור. כיף לקבל חיוך בכניסה ויחס אנושי, אבל לא כיף לצאת הביתה מריח כמו פרסומת גרועה לווינסטון. עכשיו, אחרי שמילאנו את חובתנו הפולנית – מוזיקה! להמשיך לקרוא

כל מה שחשוב.

19 ספט

מה באמת חשוב? זוהי שאלה החוזרת על עצמה לא מעט. האם החשיבות מתבטאת בבחירת החומרים? אולי בסגנון המוזיקלי? בסדר וארגון? או בכלל באיזה פורמט צריך להשתמש? נדמה שגיבור האייטם שלנו הפעם מספק הוכחה עם חותמת אדומה משעווה, שכל מה שבאמת חשוב הוא לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.

הבחור הדני, Rune Reilly Kolsch או בקיצור Rune בוודאי לא שם חדש. לאחר שמאס להפיק היפ-הופ לראפרים כושלים, הוא עבר לגזרה האלקטרונית.  להמשיך לקרוא

מעשה בשעון גרמני, שען חירש וכפית

15 ספט

במשך תקופה ארוכה למדי אמרתי לעצמי, שאני מאוד רוצה לשבת ולכתוב רוויו על מסיבה ראויה. במשך הזמן הזה הייתי בכמה וכמה מסיבות ראויות, ובעוד כמה וכמה פחות ראויות, אבל התנאים המקדימים שחסרו לי לא היו קשורים בכלל לאיכות המסיבה, אלא אלי. הפלטפורמה בה התרגלתי לפרסם את הרשמים שלי מלילות סוף השבוע סגרה את שעריה באופן לא רשמי, כן טבעי ולחלוטין מבחירה שלנו (אנוכי ושאר האחראים על תפעולה). במקביל מצאתי את עצמי מחפש את ההתרגשות, שכל כך חשובה בכתיבה, מעלימה חסמים, ומפזרת את התבלינים הנחוצים על הטקסט הדיגיטלי. הבעיה הראשונה תיפתר בשבועות הקרובים, עבורי ועבור כל מי שנהנה מישראל-אנדרגראונד ברציפות או לסירוגין מאז שנת 2000. בבעיה השניה טיפל ביום חמישי בלילה בן קלוק – שעון גרמני ופריט אספנים אמיתי לכל מי שזורם לו קצת דם בטקנו. להמשיך לקרוא